Skip to content
TheChatArchiveThe Chat Archive
ChatGPT (model unspecified)· OpenAIHugging Face ShareLM (browser-extension contributions)

In these examples, does "בת" translate to member? """ אני דיאנה, בת 73, ילידת ארגנטינה,…

  1. User

    In these examples, does "בת" translate to member?

    """ אני דיאנה, בת 73, ילידת ארגנטינה, שומעים. אה, הגעתי, אה, לארץ ב-1972. הייתי, אה, בהתחלה אולפן קיבוץ משמר העמק. אחותי הייתה גרה אז בניר יצחק, אז ב-74' עברתי אליה, ומאז אני שם. התחתנתי, הקמנו משפחה, שני ילדים נהדרים, שלושה נכדים עוד יותר נהדרים, וזאת המשפחה שלנו, שהייתה מושלמת עד ה-07.10. קרה מה שקרה, שזה לא קל. תציג את עצמך. כן, אני אנסה. אממ, שמי המלא הוא מרדכי משה רוזן, ומכיוון שיש לי שני שמות, אז אם תגידו מרדכי או מוטי בניר יצחק או בתנועה הקיבוצית, אף אחד לא ידע מ-- מי זה הרוזן הזה, לעומת זאת אם ת-- תשאלו על משה בקרב, אהה, קרובי המשפחה שלי בארץ או, או בעולם, אז, אהה, אף אחד לא קורה לי משה, כולם קוראים לי מוטי, אז מ-- מ-- בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית שבה אני פעלתי הרבה שנים, אה, אז אני משה רוזן, אממ, חבר קיבוץ נדחק כחמישים שנה, אממ, ובערך אותו מספר שנים נשוי לדיאנה. כן, ואנחנו חברי קיבוץ ניר יצחק. אממ. אה, מה עשינו בקיבוץ? אממ, אחד מהדברים המאפיינים, אה, קיבוצניק ז-- זה, זאת האפשרות להתנסות בעבודות שונות, תפקידים שונים ול-- לחבוש כובעים שונים במשך ה, החיים, אה, אז אה, אנ-- אה, בשנים האחרונות אני גמלאי וחזרתי לספסל ה-- הלימודים כי לפני, למעלה מעשרים שנה, אה, למדתי ל-- לראשונה באוניברסיטה, אה, היסטוריה ועם יציאתי לפנסיה, החלטתי, אה, לשוב ללימודים ולמדתי היסטוריה ו, אה, לצערי, אה, בגלל הנסיבות, גם בגלל דחיית השנת הלימודים על ידי האקדמיה אבל בעיקר בגלל מצבנו, אז כרגע אני לא לומד. והיה שם, ראינו, זה היה חושך, להבות של אש, כנראה מאזור הרפת, או כיוון השער האחורי הצהוב, אנחנו ממש קרובים לשער האחורי. עלינו אל תוך האמר עם הילדים ולקחו אותנו לאוטובוס, לכניסה של הקיבוץ. עלינו לאוטובוס. באוטובוס היה גם העובדים הזרים התאילנדים ועוד כמה משפחות. ולקחו אותנו למשמר הנגב. אני הרגשתי הקלה מטורפת ברגע שעליתי לאוטובוס. אבל שהסתכלתי מהחלון בדרך למשמר הנגב, אני הייתי בהלם מוחלט. לכל אורך הדרך, הכביש, פשוט ראיתי גופות מכוסות. ואני לא הבנתי בכלל, כאילו, מה, מה, מה היה, כאילו, בממ"ד חשבתי שזה משהו רק בקיבוץ נחל עוז, אני לא ידעתי שזה היה בכזה סדר גודל. כמובן לא נתתי לילדים להסתכל על החלונות. הגענו למשמר הנגב. קיבלו אותנו שם ממש, ממש יפה. הביאו לנו לשתות, עוגיות, כאלה. ואז גיליתי שלקחתי את המזוודה הריקה, ולא את המזוודה שארזתי. ונתנו לנו אופציה: לנסוע למשמר העמק אחר כך, לחכות שכל החבר'ה מהקיבוץ יגיעו או לנסוע לקיבוץ כרמים. אנחנו היינו כל כך מותשים, כל כך עייפים. רציתי רגע, להרדם בטוח לא הייתי נרדמת, אבל רציתי רגע שיהיה לילדים איזשהו רגע של מנוחה והעדפתי לנסוע לקיבוץ כרמים. לא ידעתי לקראת מה, לאיפה אני מגיעה. והגענו לכאן, קיבלו אותנו ברמה הכי, הכי, הכי, הכי אדיבה ועם המון, המון נתינה. היו פה נערים שנשארו עד השעות המאוחרות של הלילה ודאגו להביא המון ממתקים לילדים, והביאו לי חיתולים ומטרנה וכל מה שהייתי צריכה, כי הגעתי בעצם בלי כלום. ו-וזהו. זה הסיפור שלנו, 16 שעות בממ"ד, מ-06:30 עד השעה 21:00. אז אנחנו מהשביעי לאוקטובר, אנחנו נמצאים בקיבוץ כרמים. אנחנו גרים בבקתה, ביחידות אירוח של הקיבוץ. מהיום שאנחנו הגענו, מרעיפים עלינו המון אהבה. הילדים שלי מקבלים טיפול, טיפולים עם עובדים סוציאליים, שמגיעים אלינו פעם בשבוע, ועוזרים להם להתמודד עם המצב שחווינו. יוגב חזר לעבוד, לפני חודש בערך. לקח לו קצת זמן. הוא ממש היה כל הזמן בתוך השביעי באוקטובר. הוא חזר לעבוד בעבודה שלו. ואני התחלתי לעבוד פה בכרמים, במרכז החברתי, מדריכה לילדי כיתות א׳-ב׳. מאור וכפיר נכנסו למסגרות של גנים, פה בקיבוץ. ושירה התחילה ללמוד בלמידה יישובית ברוחמה. כן. יש לנו ילדה בת, אה, שנה וחצי ש, אה, גדלה פה בקיבוץ ו־־, גדלה ומתחנכת בקיבוץ. אה, זהו, זה, אה, עליי. אני בתפקיד, בתפקיד, אה, רבש"ץ קיבוץ ארז מאוגוסט 21', כבר שנתיים וחצי וב־7 לאוקטובר, אה, הייתי בתפקיד רבש"ץ הקיבוץ כשהתחלתי את השבת בירושלים. אה, והסיפור שלי בעצם מתחיל, אה, בשעה 06:20 בבוקר, כאשר אשתי מעירה אותי עם, אה, התראות, אה, שלא נפסקות באפליקציה של פיקוד העורף, מלווה אותנו ל־־, לכל מקום, איפה שאנחנו לא בארץ, אנחנו, אה, עם אוזן אחת בקיבוץ, אה, ועם יד על הדופק, אה, תמיד. אממ, אז אני מתעורר ל־־, ל־־, לצלצולים של, אה, התראות הצבע האדום שלא פוסקות באפליקציה ואנחנו, אשתי מעירה אותי בבהלה, היא אומרת לי שהכמות היא כמות, אה, היסטרית על כל העוטף. ויש פה מהנדסים, אחיות, עובדים סוציאליים, בעלי מקצועות חופשיים, עובדים באזור? הרוב לא עובדים באזור, יש קצת שעובדים פה באזור, אבל הרוב יוצאים מה,יוצאים מהישוב הולכים לעבוד במקומות אחרים, אהה, זהו, כיתת הכנות של הישוב מונה ערב יום, ערב שמחת תורה, מונה שבע עשרה חברים. כיתה יחסית ותיקה, הגרעין שלה הוא מאוד מלוכד, מתאמן הרבה יחסית לכיתות כוננות אחרות. חמושים, מצוידים כבר מצוק איתן, יש לנו גם קרמים, נשקים ארוכים. אהה, זהו, מוכנים לכל משימה. כמה זמן אתה אחראי על הכיתה? אני רבש"ץ חודש לפני שהישוב הוקם, שתים עשרה וחצי שנים, ומאז אני בעצם עם הכיתה, זהו, ככה שאנחנו גם גדלים ביחד כתושבים, חלק מהגדילה הזאת של ילדים, בית, משפחות, עבודות חיים, חוגים, שמחות, וגם בכיתת כוננות היא חלק מזה כך, כשאנחנו מגיעים לאירוע הזה, מאומנים, מגובשים, מאוחדים. זה משרה מלאה שלך או ? כן, במשרה מלאה אני לומד תורה במקביל קצת מלמד כן ‎יישוב דתי פה? כן, ישוב דתי, מגוון תושבים מכל הארץ, זהו, יש פה אנשים שהגיעו מחיפה, ירושלים, תל אביב, באר-שבע, ראש אשדוד, נתיבות. זה שמינו אותך להיות רבש"ץ זה כי יש לך איזה שהוא היסטוריה של צבא משהו? הייתי ב, התגייסתי לגולני ב-1999, השתחררתי ב-2007 תפקיד האחרון הייתי מ"פ בגדוד שלוש עשרה בנחל עוז זהו, זה הרקע. ו, ספר לנו באמת מה קרה בשבת השחורה. אממ, אמא שלי, אממ, לא רוצה לחזור ואבא שלי מאוד רוצה, מאוד רוצה לחזור ולא רק שהוא רוצה לחזור, הוא גם רוצה וגם התחיל כבר לנסוע טיפה, אה, לקיבוץ עצמו, לעזור בכל מיני, אה, דברים שקורים שמה, הם, אה, בימים הראשונים זה היה, אממ, אה, להיות עם כיתת הכוננות ועוד, אה, ללוות את הנציגים של זק"א בין הריסות הבתים. אה, וזה גם לאט, לאט כבר התחיל להיות, אה, שהוא עוזר שמה בקטיף של ה, כל מיני, אה, פירות, ירקות וכל זה. אז הוא כן, הוא גם, אה, כן הוא בן אדם מאוד אידיאולוגי גם הוא מאוד, אה, בחשיבה כבר של די, חייבים לשק, ל-- לעצור את הכל ולהתחיל לשקם את המקום גם תחת אש ובכל מצב. הם יחזרו לקיבוץ אני חושב אם תהיה להם אפשרות בלי ספק, אה, וסבתא שלי ודוד שלי הם, אה, אני כמעט אין לי ספק שהם יחזרו לקיבוץ כשהם, אה, יוכלו סבתא שלי בטח אני חושב. אה, בטח, כן. יש לי דיאלוג עם, עם החברים הקרובים מהקיבוץ יש לי דיאלוג, אה, אה, לא מועט, בוודאי עם, אה, כמו שציינתי מקודם, עם האחים, אה, קיפניס, שגם ביקשו ממני להנחות את הטקס אשכבה של ההורים שלהם במעגן מיכ-- שהתקיים במעגן מיכאל. אממ ו-- כן, אז ואני ממשיך גם לדבר עם עוד, אה, חברים שלי, בני כיתה שלי מהקיבוץ והרוח הכללית שאני שומע מהם זה גם רוח של חזרה ורצון, אה, לחזור לקיבוץ ו-- ולשקם אותו, שזה מאוד מפתיע אותי כאילו ידעתי שזה יהיה, לא חשבתי שבהיקף יחסית כל כך גדול, אה, לעומ-- אה, לעומת האסון הזה שעברנו. אממ, התחושה לגבי החטופים בעזה זה ש-- אה, זה אני חושב משהו שבוודאי אם למשפחות היקרות, הרבות מהקיבוץ ומכל העוטף, אה, זה לא, לא מצליח להתיישב לי בוו-- אז גם לי זה לא מצליח להתיישב. אה, זאת אומרת, אני חושב שזאת, אה, רשלנות פושעת ממדרגה ראשונה שהם עוד לא פה, אממ, שזאת, אה, שזה המשך ההזנחה של אזור עוטף עזה באופן, אה, גדול רחב וכללי יותר כמו שהיה ביותר מ-20 השנים האחרונות, כש-- מהרגע שהחל הירי של הקסאמים. תנחיתו חיילים בתוך הקיבוץ, תתחילו, כן, אפילו לירות מ-- מהאוויר בתוך הקיבוץ, בדברים ממוקדים שאתם רואים, אה, זה כן, אז, אה, חשוב לי מאוד כן להדגיש את זה, שזה שיח שגם קרה לגמרי בזמן אמת, תוך כדי שתומכים בנו, כן. אממ, עכשיו, אה, אני עדיין, אה, זאת אומרת, אני מתחיל לאט, לאט לקלוט, אה, את הדברים. זה תהליך שהתחיל עם ה, עם ההלוויות, מנהג שכל מי שנפטר אז, אממ, אה, הקיבוץ, הוא מוציא עליו דף עם כל הקורות חיים שלו. אז לאט, לאט כשמתחילים לצאת עוד ועוד קורות חיים כאלה זה גם מתחיל, אה, להפיל את האסימונים בעניין הזה, כן, אה, של מי שאיננו, כן, אני יכול לדוגמה להגיד ש, אה, שמשפחת בירה שזה משפחה ש, המשפחה שלנו מאוד אהבה והיינו בקשר מאוד טוב איתם זה, אה, היה מאוד, מאוד קשה גם כי ל-- להבין שרק הבן הגדול שרד, כן. אממ, זהו, אני משתדל. אני באופן אישי אני לא הולך ללוויות כי זה יותר מדי, פשוט, יותר מדי. ובטקס אשכבה של ההורים של קיפניס, אה, גם ראינו שם הרבה אנשים מהקיבוץ, ומבחינתי זה הוריד לי את האסימון הזה שהייתי צריך, זאת אומרת של, אה, להיות בהלוויה ומוות וההתמודדות, אממ, אבל כן, להיות בהלוויות כרגע זה, בשבילי זה יותר מדי קשוח, והתאלמנתי לפני שש עשרה שנים מבעלי, שהוא היה מקים הצ"חי באזור שער הנגב, וכל הזמן שואלים אותי: "מה צביקה היה אומר? מה צביקה היה אומר?" אז אמרתי: "מה שהוא היה אומר גם לפני כמה שנים", הוא אמר כל הזמן שלא מ, זה לא נכון, ההתנהלות מול הכיתות, בדיוק מה ש, מה ש, את השגיאות שעשו. ואני אפילו העזתי אתמול להגיד, שאם צביקה היה, יכול להיות שזה היה, לגבי נחל עוז, על כל פנים, נראה אחרת. אבל, אה, זהו, אז התעסקתי, אם זה חשוב, הייתי בהרבה מאוד תפקידים, אה, החל ממבשלת במטבח, וכלה במורה לאומנות בבית ספר בשער הנגב, ביסודי ובתיכון, ואחר כך, אה, ומרכזת ועדות בקיבוץ, ואחר כך במכללה, מכללת ספיר, הקמתי את המרכז מידע ואת המחלקה לפרסום ויחסי ציבור, וניהלתי אותה עד שיצאתי לפנסיה בגיל 68, וכעת אני פה, עוד חודש בת 86. ואני מקווה שבאחד הימים, אה, נוכל לחזור לנחל עוז, ואני לא תיארתי לעצמי שבגיל הזה שלי, אני אצטרך לעבור, יחד עם הר, עם שלוש מאות ומשהו אנשים, את מה שעברנו ב-7 באוקטובר. וזה, ככה, ה, הרקע ל, למי שאני. אה, ב-7 לאוקטובר, שנתחיל, מה היה? ב-6 לאוקטובר בשעה 21:00 בערב סיימנו את החזרות לחג השבעים, ואני שם השתתפתי גם במקהלה וגם באיזושהי הקראה של קבוצה שקשקשנו קצת. ומה שאני רוצה להגיד, שדבר נורא, ה, הבסיס של ההצגה, של הערב, היה צריך להיות הצ, אממ, אה, סרטון על תצפיתניות שיושבות מול המסכים, והם פתאום, ורואים שמשהו משתבש להם לגמרי, וזה מחזיר אותם שבעים שנה אחורה, לתחילת, אה, הקיבוץ, אה, אז בעיניי, זה מין ש, משהו שהוא ל, הוא פשוט לא מתקבל על הדעת. זה עניין שלהם, אה, אבל זה צריך יהיה ליב-- להתבצע. ויחד עם אנשי נחל עוז נמצא גם פתרון לי. זה עציץ שהילדים הביאו מהבית, אה, שהיה בתוך הבית, אה, ששושי טיפחה. יש שם גם, אה, עציצים של סחלבים ש-- אה, נדמה לי הסחלב, אה, הקרוב אליי נמצא אצלנו כבר למעלה מ-- מש-- שבע שנים אני חושב, מאז ששושי יצאה לפנסיה. וכמובן התמונה הזו של שושי, שצלומה, אה, אה, שצולמה, אה, ליד שדה כלניות, ב-- היינו, בעיקר בפברואר, מרבים לטייל בכל הנופים בסביבה ובכל האזורים שיש כלניות, ואני בכלל אהבתי כל השנים, אה, לטייל, טיילתי המון, בזמנו בסיני, טיילתי, איך אמרתי? לבנות את היחד המשמעותי כל כך שלנו, שזה בעיניי אחת המתנות הגדולות שקיבלתי לחיים. ואז הגיע גם דקל עם הילדים שלו, הם גרו כמה שנים בקפריסין וח-- כשהם הגיעו לקיבוץ אז זכיתי בעוד שני נכדים שחיים בקיבוץ. ועם הנכדות שגרות בנהלל זה פשוט, אהה, קשר מ-- מופלא ממש. אז, אהה, כן, אז זכיתי שיש לי נכדים בקיבוץ ושהייתה לי קהילה, יש לי עדיין קהילה מדהימה. עכשיו כאן בשפיים. יום ביומו. כן. הימים פה עוברים באופן, אהה, מפתיע מהר מאוד. אני לא מאמינה שזה כבר חודש שאנחנו, יותר מחודש, אנחנו אחרי. אהה, התארגנו פה כקהילה, באופן, אה, בעיניי מופלא. אממ, מיד, קודם כל עטפו אותנו בחסד וברחמים אנשי קיבוץ שפיים, שבהתחלה עד לרמת ה-- היינו שמים שקיות עם כביסה מלוכלכת והם היו מכבסים אצלם בבית. אני לא מדברת על כמות העוגות וכמות האפייה והכל, אבל לכל הצרכים הבסיסיים שלנו הם דאגו, באמת, לכל מה שהיה חסר מיד, מיד, מיד דאגו לנו בכל רמה אפשרית. המשקפיים שלי נשברו, תוך שעתיים מישהו לקח אותם והחזיר אותם. והיו לי משקפיים, אה, שלמים. כל מה שהיינו צריכים. היה לי חסר קרם פנים מיוחד שאני משתמשת בו, תוך שעה כבר היה לי את הקרם פנים שאני צריכה. שזה נשמע כל כך מטומטם ושטותי ב-- בתוך הכאוס הזה של החיים, אבל זה כאילו סוג של, אה, רגע להיאחז ב-- בש-- בשטויות שלכם כדי להרגיש, אה, חיה בכלל. אה, כי בעצם מדובר על תקופת זמן ארוכה מאוד מחוץ לקיבוץ. האופטימיים אומרים שנה וחצי, הפסימיים אומרים, אה, הרבה יותר משנתיים. אה, אף אחד לא באמת יודע. אה, והמחשבות, האם אנחנו רוצים לחזור לשם בכלל? מחשבות מאוד קשות ומאוד מאוד כואבות. אה, אני מרגיש שנחל עוז זה ממש חלק מהגוף שלי, זה כאילו קצת מוזר להגיד, אבל, אה, אה, המקום מאוד מאוד, אה, יקר לי. כל כך הרבה שנים עבדתי בתוך הקיבוץ וב-- גם בתפקידים, אה, ד-- די, די, אה, משמעותיים שם. ו-- והקשר שלי לאדמה הזאת ולבית הזה הוא מאוד חזק. אה, אחד הדברים שהכי קשים לי זה שאשתו של הבן שלי אומרת לי: "אני בחיים בחיים לא אדרוך בנחל עוז, לא משנה מה יקרה, אני לא אהיה שם". ו-- אממ, לחזור לגור במקום, ש-- שהמשפחה שלי לא תבוא אליו, זה דבר שהוא, אה, בלתי אפשרי מבחינתי וזה קריעה מאוד מאוד קשה. האם אני נקרע מהבית או מהמשפחה באיזשהו אופן? אז אני לא נקרע מהמשפחה, אבל אם המשפחה לא באה אליי וזה חד סטרי, זה, זה מעורר הרבה הרבה מחשבות. אה, מצד שני, זה עוד מוקדם, הטראומה עוד, אה, טרייה מדי בשביל לקבל החלטות או, ואף אחד לא באמת יודע מה, מה עומד לקרות. אה, אמיר בצבא. אה, עינב הייתה בהתחלה בבית של ההורים שלה, היא הייתה במצב מאוד מאוד קשה. הם נחשפו, אני חושב, לירי הרבה יותר אינטנסיבי. הם נחשפו לזה שהיה ירי לעבר חיילים שהיו בבית. הם, אה, נחשפו הרבה יותר לקולות ול-- בגלל המיקום של הבית ו-- אה, ובבסיס אני חושב שרמת הלחץ שם הייתה מאוד מאוד גבוהה, גם של, אה, עינב וגם של עדי. אני כל כך שמח, שאמיר היה איתם, כי אני לא יכול לתאר איך הם היו עוברות את זה בלעדיו. אממ, הם לא היו אמורים להיות בקיבוץ. הם הגיעו בלילה, הם בלילה שינו את התוכניות והחליטו לישון בקיבוץ. אה, הם תכננו לבוא לחג המשק והם היו אצל חבר ב-- לא רחוק מהקיבוץ, אז הם אמרו: "טוב במקום שניסע", הם גרים בתל אביב: "במקום שניסע לתל אביב כבר נישן בנחל עוז, נשאר שמה ו--", אה, אה, וחוו את הטראומה הזאת. הבת שלי הגדולה עם שלושת הילדים שלה גם הייתה אמורה להיות בקיבוץ ופשוט אין לי, אין לי, אין לי מילים להגיד כמה אני שמח שזה לא קרה, בסופו של דבר. אה, בעצם אנחנו הבנו את חומרת המצב, ברגע שהיא התקשרה אליי, היא חוזרת בתשובה. את יודעת? את מכירה אותה? נועם, אה, חזרה בתשובה. ובסביבות 09:00 בבוקר היא פתאום מתקשרת אלי וזה שבת. שבת, חג. וזה מאוד, אה, והיא מתקשרת. אחר כך היא סיפרה שבעצם, אה, היא הייתה הרבה שנים בצבא והיא הכירה את בעלה בצבא. אה, הוא נשאר עוד הרבה שנים אחריה בצבא. סיימתי את הס-- שירות, יצאתי לטייל, טיילתי באפריקה תשעה חודשים. כשחזרתי התחלתי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון, אה, השלמתי שם, אה, דוקטורט, אה, תואר ראשון במדעי החיים, תואר שני בווירולוגיה ותואר, אה, שלישי דוקטורט באימונולוגיה. אממ, בשנת אל-- אה, בשנת, אה, 2015, אה, התחתנתי ו-- עם אישתי ברית, אה, ועברנו לגור בקיבוץ נחל עוז. אה, עד אז גרנו ב-- אממ, אה, בפרוייקט, אהה, בקיב-- במוש-- ב-- ביישוב אשלים בפרוייקט, אה, שנקרא איילים, איזשהו פרוייקט חברתי כזה של, של מגורים בתוך איזה קהילה, וזה מאוד, אה, מצא חן בעינינו הסגנון חיים הזה, וככה חיפשנו ומצאנו את, אה, את נחל עוז בגלל ה-- הקהילה. אממ, הרגשנו שיש גם איזושהי משימה לאומית ב-- ב-- במגורים שם, זה היה שנה אחרי, אה, צוק איתן, ו-- אממ, ידענו שיש איזושהי תנועה החוצה וגם במקביל איזה תנועה פנימה ליישובים האלה של העוטף, ורצינו להיות חלק מזה, ובאמת זה, זה מה שעשינו, הצטרפנו."""

  2. Assistant

    במקרים שמופיעים בטקסט, המילה "בת" אינה מתורגמת כ־"member" (חברה בקבוצה), אלא במשמעויות אחרות:

    גיל – למשל: "אני דיאנה, בת 73" כאן "בת" מציינת גיל, כלומר "I'm Diana, 73 years old."

    בתפקיד – למשל: "אני בתפקיד, בתפקיד רבש״ץ קיבוץ ארז" כאן "בתפקיד" משמעו "in the role of" או "serving as," ולא "member."

    בת שנה וחצי – למשל: "יש לנו ילדה בת שנה וחצי" כאן "בת" משמעה "a girl aged a year and a half."

    כלומר, בכל הדוגמאות בטקסט, "בת" לא מתורגמת כחברה (member) אלא כ"חלק מ..." או "בת גיל" (age), בהתאם להקשר. במקרה של "חברי קיבוץ", המילה "חבר" או "חברים" משמשת במשמעות של "members of the kibbutz," ולא "בן/בת." רוצה שאכין לך רשימה של כל ההופעות של "בת" בטקסט עם התרגום המדויק שלה לאנגלית?

  3. User

    How about in these? """ כן, באותו יום, בשעה, כן, בשבת בסביבות השעה 13:00 בצהריים. אני הגעתי ביום שני, וביום שלישי בבוקר הגעתי למבטחים. פינו כבר את כולם, לא היו פה אנשים. הגענו, אה, אני יחד עם הסגן רשב"ץ, החתן שלי, ועשינו סיבוב במושב לראות מה קורה, להבין מה קורה. נפגשנו עם המג"ד והסמג"ד שלקחו אחריות על היישוב והיו פה בתוך היישוב, עם הגדוד שלהם שהגיע מ, מאזור אילת. רוב המושב מפונה, בעצם פינו את כולם, כולל את העובדים הזרים במהלך השבת, ראשון, שני כל המושב פונה, אה, נשארו פה ממש בודדים, כולם פונו למלונות, חלק התפנו בעצמם באותה שבת, אחרי שצה"ל הגיע ושחרר אותם מהממ"דים, הם פשוט עלו על המכוניות, יצאו מהחלק האחורי לכיוון צאלים, ושם התפנו למלונות בכל מיני מקומות בארץ. את העובדים הזרים פונו לערבה ולקדש ברנע וכל היתר פונו לאילת. בקושי. נשארו לנו בערך עשרים, עשרים וחמישה אחוז מהתאילנדים בתוך היישוב. זה הכוח עבודה ששיש לנו. הגיעו אחרי תקופה, אה, כמה חקלאים כדי לנסות לשקם את החממות ואת הגידולים שלהם, ואחרי כשבועיים או שבועיים וחצי, שלושה התחילו להגיע מתנדבים ועזרו לנו לשקם חלק קטן מאוד מה, מהחממות, מהגידולים, בערך כשלושים אחוז. קודם כל מוקדם מדי, יש פה משפחות עם ילדים. המושב בדיוק בתחילת ההרחבה שלו, יש לנו תשעים ושתיים משבצות ש-- אה, היינו מיד אחרי החגים צריכים לקבל אישורי בנייה, התשתיות מוכנות. אני לא יודע אם הצעירים עם הילדים יוכלו לחזור לכאן, כן או לא. אנחנו הבוגרים המבוגרים יותר, אה, אני חושב שלדעתי אנחנו נחזור. אז אני רינת, אממ, בת ארבעים וארבע, אמא לשלושה ילדים. אה, עברתי לגור בקיבוץ נירים לפני שנה וחצי. אה, לפני כן גרתי גם בעוטף, במושב יתד. אממ, אני מלמדת גאוגרפיה ומחנכת בבית ספר נופי הבשור, שזה הבית ספר האזורי של מועצה האזורית אשכול. אממ, זהו. אממ, רציתי להישאר במועצה אזורית אשכול, אבל, אממ, לגור בקיבוץ. אני התגרשתי לפני שלוש שנים, וראיתי ככה איזה הזדמנות לעשות שינוי. כן, אה, תהליך הקליטה היה מאוד, אה, אה, גדוש בעניינים. היה לנו, אה, מפגשים והרצאות, אה, וארוחות משותפות, אז כן, אני הרגשתי שהתהליך קליטה הוא מאוד מאוד, אה, אה, מלא ונכון ומדויק. אממ, ה-- הרגשתי שהקהילה עושה הכל בשביל שאני ארגיש חלק. אז כן, אה, סיימתי את תהליך הקליטה ממש, אה, זמן קצר לפני השבת השחורה. ב-1 לספטמבר בעצם עליתי לחברות בהצבעה, כן. אז אני חברת קיבוץ זמן קצר מאוד. כן, מאוד אוהבת את נירים ואת הקהילה. כלומר הבנתי שהחבר'ה האלה, למרות שהם כל כך עסוקים עדיין, ויש מחבלים בקיבוץ, ועדיין לחימה, הם באמת, הם, הם הקדישו לנו מכל הלב את הרגעים הקצרים שהם היו בבית בשביל לתת לנו תחושה שאנחנו בידיים בטוחות, הם היו 100%. היה כבר חושך, היה כבר 19:00 בערב, אהה, אז לא ראינו כלום. אממ, הגענו למועדון, ופתאום אני מבינה שכל הקיבוץ כבר פונה, אני בעצם בין האחרונים שנשארו בבתים. אני רואה שם את כולם, ו-- וכולם נראים לי כל כך מותשים, ואפילו חשבתי שאני ממש נראית, אה, כולם היו מאוד מאוד עייפים, אהה, מודאגים. הייתה אווירה, אווירה די קשה, המון כלבים, המון בלגן. אממ, ראיתי את הפנים של השכנים שלי ש-- שידעתי מהוואטסאפ שהם עברו דברים נורא נורא קשים. אממ, משפחה שזרקו רימון בתוך הבית, ומשפחה אחרת שפשוט ישבו לה מחבלים בסלון, שתו קפה או אני לא יודעת מה. אממ, אנשים שבאמת עברו חוויה קשה ביותר, ופתאום אני רואה אותם ו-- לא יודעת אפילו מה לשאול אותם. אתה לא יכול אפילו, אין לך מילים, כי אתה, אתה לא מבין בכלל את החוויה שאתה עצמך עברת, ואתה לא יודע איך לגשת לחוויה שמישהו אחר, אה, עבר. ואז אני רואה, אממ, אפשר להגיד שמות? אממ, אני רואה את טס, אה, אשתו של דורון, ואני שואלת, אה, מישהו, מה קרה? כי היא נורא נורא נורא בוכה. אז אמרו לי שרצחו את דורון, ואת מור הבת שלו. אני מכירה את דורון כי הוא עובד בבית הספר שאני עובדת בו, ומור לומדת בבית הספר שאני עובדת בו. והם גם גרים ממש ממש לא רחוק ממני. ו-- ואז אני מבינה ש-- שקרו דברים איומים בקיבוץ שלנו. לאט לאט אני מתחילה להבין ש-- שנהרגו אנשים, שנחטפו אנשים. רק למחרת הבנתי שנחטפו אנשים, באותו ערב לא הבנתי. למחרת, אה, כמובן כל הלילה לא ישנו, ישבנו על כיסא. הקטנטנים כן, הבת הקטנה שלי שכבה עם כל הילדים על הרצפה. ולמחרת, אה, ככה מהבוקר מתחילים להגיד: "יהיה פינוי, יהיה פינוי". מגיע צהריים, וסוף סוף אומרים לנו ב-- בסביבות 13:00 בצהריים, אפשר ללכת לבתים, לקחת דברים ולחזור מהר. האוטובוסים יחכו ויהיה פינוי, ניסע לאילת. ורק אז אני חושבת שאני מבינה בעצם, אה, גם אז אולי לא הכל, אבל אני מבינה את גודל הטרגדיה שהקיבוץ עבר. כי אני יוצאת, אני רואה את המכוניות, כולן מנופצות, מה, מה שלא נשרף ולא נגנב. אה, ואז אני, אה, אומרת, אה, אני הולכת עם אלה ל-- לארגן תיק, ומשאירה את ליאור במקלט. אני אומרת לה: "בואי רגע נראה מה קרה לרכב שלנו", ו-- והשכנה שזרקו רימון ליד הבית, אמרה: "בוא נראה מה קרה לבית". יש רק את התמונה שהבת שלי צילמה אותי, ושלחנו אותה רק הרבה יותר מאוחר. לא גדלתי באזור. לא, לא גדלתי ביתד, לא, גרתי ביתד שבע עשרה שנה, אנחנו לא מאשכול. אה, הילדות שלי התחילה ברחובות, אחר כך באשדוד, ההורים באשדוד. לפני ה-7 באוקטובר? כן. תראי, ביתד חוויתי הרבה מאוד צבע אדום, אה, אבל בנירים זה אחרת. נכון, אבל זה לא חמש עשרה שניות, לא בנירים ולא ביתד, ביתד הצלחנו לספור שבע, זה המקסימום שהצלחנו, ואנחנו סופרים כל פעם. בנירים, אין ספירה, זה, הבום בא ביחד עם האזעקה. אז הצבע אדום בנירים הוא אחר, הוא, הוא בא עם פצמ"רים ש-- שלא כל כך מגיעים עד יתד. והוא, הסכנה יותר מוחשית, יותר, אה, מיידית, אז הדריכות בנירים היא אחרת. ה-7 באוקטובר שינה בי המון, לא בגלל החוויה האישית שלי, אה, אני חושבת שהפכתי להיות משהו אחר בגלל האובדן מסביב. לאט לאט, אה, עוד שמות ועוד פנים. אני מכירה כמעט את כולם, מועצה איזורית אשכול זה מקום קטן, אני מלמדת 17 שנה בבית הספר. אז כל הבוגרים שאיבדנו, והתלמידים, ואנשי צוות, ושכנים ו-- יש עוד המון המון אנשים שאני מכירה. אה, זה הפך אותי לבן אדם, אממ, עצוב יותר. אה, כל שמחה מאז היא, אה, היא לא שלמה. היא, המון רגעים שאני נזכרת ונשברת, היא, אממ, יש המון אנשים שאני מתגעגעת, אליהם, באמת המון. אממ, אני חושבת שהשבר הגדול שלי, זה שני תלמידים שאיבדתי, שהם תלמידי המגמה שלי, מגמת גאוגרפיה. ואנחנו ככה כיתה, אה, מיוחדת של עשרים וקצת מיוחדים ומקסימים. וממש, אה, רגע לפני שהתחילו החגים עשינו, ‮אה, מין שיעור, אה, ‭bonding‬ כזה,‬ שיעור, אה, של, אה, היכרות לעומק, אמרתי זה שנה שנייה שאנחנו ביחד ואנחנו לא יודעים הרבה אחד על השני, ופה נעשה משהו קצת אחר. אה, יש לנו שלושה משקים בשדה ניצן, המשק של אבא, של ג'ו איזקסון, המשק שלי וגם המשק של אח שלי. אה, ואנחנו מגדלים פרחים, היינו מגדלים פרחים, אה, במשך כל השנים האלה. עגבניות במקור, כי היישוב היה על בסיס עגבניות בהתחלה, על חממות זכוכית, סליחה, אני אכבה את זה. אז היישוב התחיל על עגבניות, אה, בבתי זכוכית עם מדריך מהולנד, אבל עם השנים, אחרי שאני ואילן השתחררנו, התחלנו לגדל פרחים לשוק המקומי וגם לייצוא וזה, זה היה המשק שלנו במשך, אה, עשרות שנים. כן, בצורה הכי דרסטית שאפשר. גם הבית, מבית גדול ומפואר, הוא בא לנגב, לבית סוכנותי קטן של, אה, תשעים ומשהו מטר, אבל בית בלי גינה, בלי כלום, עם, אה, גנרטור בש, בשנה הראשונה גם כן. עד היום לא, ממש לא. מה, מה יש בדרום אפריקה היום? אשתי הגיעה לארץ ב-96' מדרום אפריקה וגם היא וגם ההורים שלה מבסוטים שהיא עזבה את דרום אפריקה, מתי שהיא עזבה. אוקיי, ב-7 לאוקטובר אני מתעורר, אה, מוקדם עם שעון מעורר על השעה 05:30 בבוקר. אה, תכננתי לצאת לטיול ב-06:30 בבוקר עם חבר שלי מיישוב יתד. קם מוקדם, לוקח את הכלבים לפרדס לטיול, חוזר תוך חצי שעה, מתארגנים בבית על, אה, קצת שתייה, קצת סנדוויצ'ים, אה, בדרך כלל הטיולים שלנו הם קצרים בשבת עד 12:00 להיות בבית, אה, ומשום מה החבר שלי מתקשר והוא אומר לי: "תקשיב, אני מתעכב, אני זה, תן לי קצת זמן ואני אגיע באיחור קצת". טוב, אני חנה, אה, אני מחולדה, בת חולדה והגעתי לנחל עוז בעקבות ה, אחרי החתונה ב-69', יוני 69'. עבדתי בחינוך הרבה הרבה הרבה שנים, כולל לימודים ואחר כך, אה, גם ניהלתי את הבית תינוקות עד ש, עד הסו, לפני הפנסיה, עד שחליתי ולא יכולתי להמשיך. ועכשיו אני בפנסיה. אחרי זה יש לנו שלושה ילדים, ושמונה נכדים. אני חזי עינת, אני הצטרפ-- הצטרפתי לקיבוץ במסגרת גרעין שחל. הגרעין שחל התגייס לצבא ב-1964, השתחרר ב-67', והתקבלנו לחברות. אה, מאז אני חבר. במשך חיי עסקתי בחקלאות וכמובן בשירותים שונים, ובחלק ניכר הייתי מהש-- חלק ניכר מהשנים אני הייתי מנהל קהילה, עבדתי גם במועצה האזורית, אה, כמזכיר, כמזכיר המועצה שש שנים עד שהגעתי לפנסיה. וכרגע אנחנו בפנסיה. אני, אני אתחיל. ב-6 באוקטובר בערב, כן, רגע, שנייה, אני רוצה להתחיל. אה, מאוד אחראית, מאוד דבוקה על המשימות שהיא לקחה על עצמה, ולא השאירה אף פעם דבר שלא השלימה. מה שהיא החליטה, החליטה לעשות, אחרי אז אפילו שבאמצע ראתה זה לא כל כך נעים, אבל הח-- החליטה לעשות משהו, התחילה וסיימה עם המשימה. דבקות על המטרה. איוון הוא נולד בבילבאו, בספרד, בבילבאו. הוא בחור שקט, הוא בחוט, בחור מאוד, אה, חברותי, אוהב לבשל הרבה, אהב לבשל הרבה, ובחור שקט, אבל הוא בחור שאהב להיות במקום בבית, והם היו ביחד, ביחד, טיילו, יצאו ביחד ו-- וחיו בהרמוניה, בהרמוניה. אז עכשיו, המשימה, או המטרה של הבת שלי וגם שלו, אחרי שהם התחתנו, הם התחתנו לפני תשע שנים בערך, היה לסיים לקנות את הבית, לקנות את המכוניות, לסיים איזה תואר כלשהי שהבת רוצה לעשות, ולל-- לקבל, אהה, עבודות טובות, וזה, הצליחו בזה, הצליחו בזה. בת שלי, היא הייתה אחראית על המעבדת בקרת איכות של אחד מהמפעלים, של אחד מהקיבוצים באזור, והחתן איוון, הוא היה אחראי על הלוגיסטיקה של, אה, ח-- אה, כל הנושא של המזון, של חדר אוכל, אה, בקיבוץ בארי. אז, אה, הם היו מסודרים בבחינת כלכלית, מבחינת הכול, אז התוכנית הבא בתור, שהיא דיברה על זה: "אז עכשיו אנחנו מרחיבים את המשפחה", וזה לא, זה הגיוני, זה הגיוני שהם חש-- חשבו נכון. קודם כול, בוא נראה שבונים קן, בוא נראה שיש לנו איך, ומתי שהכול מוכן, אז אנחנו נביא ילדים. אה, לצערי לא הגיעו לזה. לעשות בת יחידה, וזהו, אנחנו נמשיך קדימה, בכל מקרה. אז עכשיו, ברגע, אהה, ברגע של האירוע, דפנה הייתה יחד עם איוון בממ"ד, אה, שתיהם. אני הייתי יחד עם רעייתי, אה, בממ"ד, היינו ש-- אה, שני ביחד. ססיליה, ססליה, ססיליה גרקוביץ'. אז א-- אנחנו היינו ביחד בממ"ד. אהה, הכוח הראשון שהגיע, כבר לא היו, לא היה כלום בקיבוץ, לא היו לא מחבלים ולא בוזזים, ברמה שהם פינו את הגופות שלהם, לצערי, גם חלק שלנו, כנראה. פשוט לקחו הכל. אחת התמונות שאני הכי זוכר זה כשיצאנו מהבית, לא, לא נשארו אופניים בקיבוץ. אצלי במרפסת היו סדר גודל של חמש עשרה אופניים, לא נשאר כלום, הכל נעלם. אהה, זהו, זה, זהו, אחרי שריכזו את השכונה בעצם ב-- בבית ההוא של השכנים, בבית שלא נשרף, אהה, לקחו אותנו לחמ"ל של הקיבוץ בעצם, שנמצא בכלל בצד השני, אז הלכנו דרך כל הקיבוץ, ואז מתחילים לקלוט את ממדי הרס והטירוף הזה שקרה שם. אהה, הגענו לחמ"ל, צפוף, חם, מסריח, מסריח מפיח נוראי, מריח של שריפה, כל העשן עוד, כל הקיבוץ עוד מעל עשן, ממש הולכים בתוך ענן של עשן. החמ"ל נמצא בצד השני של הקיבוץ, מאיפה שאני גר, פחות או יותר. ממש חצינו, זה מקלט. הח-- זה החמ"ל של הקיבוץ בעצם. זה החמ"ל של הקיבוץ, זה מקלט טילי. ריכזו שמה, וכל פעם יצאו למקומות אחרים בקיבוץ להביא עוד אנשים, לחפש עוד אנשים. וכל אחד שמגיע, כל פעם שאתה שומע שמישהו מגיע, אתה מרים את הראש לראות מי זה, ו-- ומתפלל שזה יהיה חבר שלך, המשפחה שלו, ה-- כאילו, ממש. אהה, זה היה בדיוק לפני הולדת ה, הבכורה שלנו, גיא, ובעצם, אממ, מאותה שנה אנחנו בקיבוץ. אהה, יש לי, לנו, שלושה ילדים, גיא בת 12, תמי בת 10, וגלי בן 6. אהה, אני בקריירה שלי הייתי מנהל, אה, פרוייקטים, מנהל תפעול. בתפקידים האחרונים שלי הייתי, אה, מנהל חוות, אה, קנאביס, האחרונה שבהן זו חוות, אה, קנדוק בניר עוז, שבעצם, אה, אה, עד עכשיו הייתי מועסק שמה. רצה הגורל וב-05.10 זה היה יום העבודה האחרון שלי בחברה, אהה, ופעם ראשונה ב, בקריירה שלי שאין לי את הדבר, לא היה לי את הדבר הבא ובעצם רציתי פסק זמן, לחשוב מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול. אממ, זהו, אהה, זה ה, על רגל אחת, הלפני. אהה, קיבוץ ארז בעיקר זה, זה האנשים שבו. אה, זה אזור גאוגרפי שאני לא הכרתי לפני זה. את השירות הצבאי שלי עשיתי בלבנון ולא ב, ב, בשטחים, כך שלא הגעתי לשמה, אהה, וגיליתי חבל ארץ, אה, חדש. אני גם אוהב לטייל ואוהב את הטבע ו, אה, מאוד אהבתי לה, להסתובב ב, באזור, גם, אה, לקחת את הילדים. שנות הקורונה אפשרו לנו בסגרים ממש, אה, להסתובב כל יום ב, בשטחים, אה, להגיע למקומות שהיום זה נשמע הזוי, כמו עד גדר הגבול. אממ, אהה, וקיבוץ ארז זה, זו קהילה ש, שאני מאוד מאוד התחברתי. כן בשנים האחרונות, אה, מה, מהמקום האישי שלי, הלכתי, וה, משפחתי שלי, הלכתי והתנתקתי, אה, מהממסד הקיבוצי. אז, אה, שמי אמיר לבקוביץ', בן חמישים ושלוש, אהה, אני גר בקיבוץ ארז קרוב לשנתיים, בפברואר זה יהיה שנתיים, אה, שוכר דירה שם, ומגיע אחרי שנתיים וחצי במושב עין הבשור ולפני איזה תשע עשרה שנים ירושלמי. אהה, גרוש, אב לשני ילדים, אייל בן עשרים השתחרר עכשיו, ויעל בת שמונה עשרה מתגייסת, אה, עוד שלושה ימים. אז, אהה, אני אספר ש-- שסיימתי בעין הבשור וחיפשתי איפה לגור, אז, אה, שני חברים, אהה, קרובים, אה, מקבוצת הרכיבה שלנו, יש לנו קבוצה שנקראת, אה, רוכבי הדרום, רוכבים על אופני שטח, אה, בכל המרחב שם. אהה, אמרתי להם שאני מחפש, ניסיתי להגיע לגברעם, אה, גברעם ב-- בעיניי היה מקום האידיאלי, השקט, כי הוא הכי רחוק מהגדר, מבין היישובים בעוטף, והוא קצת הצידה, זה היה נראה לי אידיאלי. ופשוט, אה, צחקו לי בפנים שניסיתי, כי יש להם רשימת המתנה, ואז שני החבר'ה האלה מקיבוץ ארז שארגנו לי את הטלפון של האחראי דיור שם, פשוט אמרו: "תפסיק עם השטויות ותבוא אלינו". וקצת התלבטתי, צמוד לגדר, זה, אמרו לי: "הכל בסדר, אין לך מה לדאוג", וארגנו לי את הטלפון של האחראי על הדיור, אמרו שיש שתי יחידות פנויות ובאתי לראות, ומאז אני שם, מאותו רגע החלטתי שאני מגיע לשם, אהה, קיבוץ מדהים, לא שאני הייתי הרבה מעורב עד, אה, עד המקרה, לא הייתי הרבה מעורב בקיבוץ, הייתי קם בבוקר, יוצא לעבודה, חוזר בערב. אהה, אינטראקציות בסיסיות עם אנשים, שלום, שלום, יש כאלה שכבר הכרתי. במשך שנתיים כמעט אני, המעגל היה די מצומצם והמקום עצמו פשוט, אה, התאהבתי במקום, גם במיקום שלו, גם, אה, ביופי שלו, מאוד ירוק, מאוד, אהה, מאוד נעים, אנשים מקסימים כל מי שהכרתי. אהה, וזה סוף סוף הייתה פינה שקטה שלי. כבר ישבתי ביום הראשון ביחידה מאוד קטנה של שני חדרים שזה חדר וממ"ד, עם כל הדברים שלי בארגזים ופשוט חייכתי לקירות ו-- והייתי באמת הכי מאושר בעולם שיש לי את הפינה השקטה והקטנה שלי, וסידרתי לעצמי את היחידה כמו שרציתי והתחלתי להתגלגל במקום, אה, עם הרכיבות, עם החברים, באו לבקר הרבה, לפני שנה גם הבאתי את החבר הכי טוב שלי לגור בקיבוץ שהוא, אה, גם התגרש וגם השתחרר, אה, משירות במשטרה, יצא לפנסיה, והוא חלק חשוב בסיפור גם כי הוא היה איתי כל ה-- כל הזמן הזה שנלחמנו. אהה, עד שקרה מה שקרה, הרס לנו את כל השקט כי, אני אומר לאנשים בימים האחרונים שהדבר העיקרי שעובר עליי זה כעס על זה ש-- עד שמצאתי את הפינה השקטה אז הם באו ולקחו לי את זה. ובאמת מקום מקסים ואני יכול להגיד שאחרי חודש וחצי פה, שעשינו את ההצבעה של הקיבוץ לראות, אה, מה התוכנית להמשך, לטווח ביניים, וישבנו והציגו בפנינו את האופציות, ואז הצבענו, אהה, קמתי בסוף האסיפת קיבוץ הזאת וניגשתי לאחראי של הקיבוץ ואמרתי לו שזה נשמע כמו מדע בדיוני כרגע, אבל אני רוצה להגיש חברות לקיבוץ, כדי לעבור לגרו-- לגור בקיבוץ. אממ, אני מאוד התרשמתי מהקהילה הזאתי, קהילה מקסימה ו-- ו-- חמה ומחבקת, ובאמת אני מת לחזור הביתה, מבחינתי הייתי חוזר יום אחרי אם אפשר, וזאת הפינה, הפינה שבחרתי. אז ה-6 באוקטובר, אה, זה סיפור בפני עצמו, אהה, זו פעם ראשונה ששני הילדים שלי באו לקיבוץ, להיות אצלי בקיבוץ בשישי שבת, אה, כל החגים הם היו אצל המשפחה של, אה, גרושתי ומאוד רציתי שהם יבואו והיו איתי, ושניהם באו לסוף שבוע, ויום שישי הכנתי ארוחת ערב וישבנו והיה אווירה מדהימה, וישבנו וראינו סרט ביחד, הכנתי אוכל והיה ממש כיף. ומתוך ההיכרות שלי עם ה-- עם הגילאים האלה ידעתי שהם ילכו לישון מאוחר, הם גם יקומו מאוחר, אז אני ודוד החבר שהבאתי לקיבוץ, אהה, הוצאנו לקבוצה הודעה שאנחנו מוציאים רכיבה למרכז ג'ו אלון בשבת בבוקר. והלכנו לישון, קמנו בבוקר, שעה 06:00 העמסנו את השני זוגות אופניים שלנו על האוטו, על הגג של האוטו, ויצאנו מהקיבוץ לכיוון, אה, מרכז ג'ו אלון, אזור יער להב. ואנחנו נוסעים, נסיעה רגילה לגמרי, שהגענו לדבירה בתחנת דלק, ממש עוברים את הכיכרות שם ושירים ברדיו, ואז פתאום ב-06:29 אם אני זוכר נכון הייתה פריצה של צבע אדום ראשון ברדיו, אני אומר לדוד: "שמעת?", הוא אומר לי: "לא", ואז יש עוד אחד ועוד אחד, אני מסתכל עליו, הוא מסתכל עליי, הוא אומר לי: "הילדים שלך". אני במקום עושה פרסה, אנחנו טסים בחזרה לקיבוץ. מאחר ויש לי בן בקיבוץ רעים שהוא סגן הרבש"ץ, אז שלחנו הודעה: "מה קורה?" לרעים, ובצוהריים קיבלנו תשובה מאשתו: "ניב בסדר". אהה, בש-- 23:00 בלילה קיבלנו עוד וואטסאפ ממנו: "הכול בסדר, אני בבית". ובאוטובוס, שאנחנו בדרך למשמר העמק, אני מקבל וואטסאפ והמשפט הראשון : "אנחנו חיים, הכול בסדר". ואז סיפור, שכשהוא הגיע ל-- הביתה ב-23:00 ונכנס לממ"ד עם אשתו ושניים מילדיו, כי שני הילדים האחרים ישנו לילה קודם ב-- אצל הסבא והסבתא ברעים, אה, נכנסו שני מחבלים אחריו אל תוך הבית, ובעצם היה קרב יריות עם פריצה אלימה של הצנחנים לתוך הדירה, עם זריקת רימונים וצרורות ומלחמה בתוך הבית, כשהם בעצם שניהם בתוך הממ"ד עם שני ילדים. אהה, אבל הם בחיים, הם כולם בחיים, אלה, המשפחה שלי. אהה, אבל זה ה-- זה היה בעצם ה-- הסיום של 6:00 בבוקר ב-- ביום ראשון, ב-8 לחודש, כאילו ה-- שאתה הולך לדעת שהכול בסדר ובעצם שום דבר לא בסדר. שבוע לפני, אהה, ה-7 לחודש היה ראש השנה, ואני בשנה האחרונה מכין ארוחת בוקר ברפת לרפתנים. אה, פנסיונר. מתחיל את היום עם ארוחת בוקר, וממשיך הלאה. ולארוחה הזאת של ראש השנה הזמנו את המפקד האוגדה לארוחת בוקר, הוא הגיע עם אילן ועם הקצין יישובים שלנו, של המועצה. אממ, מהרגע הראשון התחברנו מאוד גם לקהילה, גם לאדמה, גם לבית. אממ, יישוב חולית הוא יישוב מאוד מאוד קטן, קיבוץ חולית הוא ייש-- הוא קיבוץ מאוד קטן, אהה, אבל מאוד ירוק, מאוד יפה, מאוד פסטורלי. אהה, אני נהגתי ל-- להשוויץ בפני החברים שלי כל פעם, בטח ובטח ב-- בזמן סבבים וחירום שהציפורים מצייצות כל הזמן, כל בוקר. דאגתי כל הזמן שה-- שהארש, שהארץ רעשה מטילים, לצאת החוצה להקליט את, אה, ציוצי הציפורים ליד הבית ולשלוח את זה לחברים. אהה, כי זאת לא קלישאה, המאמר הוא באמת באמת נכון, ורבים כמוני חושבים זאת, אה, מועצה אזורית אשכול והאזור הזה הוא 95% גן עדן, 5% גיהנום, אה, אבל היום, אה, הקערה התהפכה על פיה. אני גם לא מוצא מקום לגן עדן, אפילו. אממ, כן, אז התחברנו מאוד. אני באופי שלי, אה, אדם מאוד מאוד קהילתי, מאוד מחובר לאנשים, אוהב לעשות, אוהב לתרום, להתנדב, אה, בעל חזון, מחובר לאדמה. אהה, ולקחתי יוזמה מהרגע הראשון, הייתי מאוד מאוד פעיל, אהה, לאורך כל השנים, אני מאוד מחובר לקיבוץ, מאוד מחובר לקהילה, וקרה מה שקרה. אנחנו לא היינו בקיבוץ למזלנו באותו, באותה השבת. אממ, אבא שלי מתק-- אנחנו נסענו לטייל בחיפ-- נסענו לטייל בצפון. החלטנו, לא טיילנו כל חול המועד היינו בבית בשגרה הזאת של החופש, הילדים בלי מסגרות, אה, בתוך הקיבוץ הייתה את הפעילות, אה, המסגרתית של הקיבוץ הבלתי פורמלית. אבל לי זה הרגיש לא מספיק, בטח ובטח אחרי שהבן שלי להב הבכור, אה, אמר לי: "אבא אנחנו רואי-- אני רוצה שנטייל, כי לא עשינו יותר מדי החופש הזה". אז, אה, רעות ואני החלטנו שסוף השבוע האחרון של, אה, של חול המועד אנחנו ניסע לטייל בצפון, נלך לראות את חיפה קצת, נראה, ומשמה נלך ל-- ללון אצל אחות של רעות שגרה בקריית טבעון. אני אורה זינר, אממ, בת, אה, בשנות הארבעים לחיי. אה, יש לי ילדה בת שלוש עשרה, ואנחנו עברנו לנחל עוז לפני שנה, שנה מ-- מעכשיו ממש בחנוכה 2022. במקור אני מהאזור, וגדלתי כל חיי, אה, לא כל חיי, נולדתי וגדלתי בסעד, ההורים שלי עדיין שם, ובשנים האחרונות הייתי, עזבתי את סעד כבר מזמן, הייתי במושב גיאה, וככה התחלתי לחשוב איפה אני רוצה לתת שורשים, והגעת למסקנה שאני כבר, אה, הגיע הזמן להתמסד איפשהו, ו-- וככה הגעתי בחזרה לאזור בעצם, וככה בחיפושים שלי אחרי, אה, אחרי המקום הנכון הגעתי לנחל עוז, והתחברתי, ישר התחברתי, ישר הרגשתי שזה, שזה מתאים לי, והתחלתי בעצם בתהליך קבלה, ותהליך קליטה. אממ, ו-- ובעצם הייתי בנחל עוז, אממ, בתקופה הזאתי, אממ, אז לא הצלח-- לא היס-- רוב הזמן היה שקט, אה, שקט יחסית מבחינה ביטחונית, חוץ מככה השבועות האחרונים שלפני, אה, ה-7.10. אממ, כן היה לנו לפני זה איזשהו, אממ. אה, אני במקצוע עובדת סוציאלית, אני, אה, מנהלת, אה, אזור דרום, אה, בתוכנית, אה, בתוכנית הלאומית למניעת, אה, אובדנות בקבוצת עמל ומעבר. אממ, זהו. אז, אה, אז הצטרפנו ו-- והיינו איתם בערך חודשיים, ואז בעצם היינו, אה, כמו, כמו גם עכשיו מגיעים לפה כל, אה, כל יום. אה, הבת שלי משולבת פה במערכת החינוך, אה, אני ככה קצת פעילה ב-- בכמה התנדבויות קטנות ברמה הקהילתית יותר. אממ, אז יוצא לנו להגיע לפה רוב הימים באמצע השבוע, אה, ולפני שבועיים עברנו לקיבוץ, לפני שבוע וחצי עברנו לקיבוץ דליה, יש שם גם קבוצה של, אה, משפחות, אז אנחנו שם עכשיו. אממ, וזהו, והכל קצת, הכל בעיקר נורא, נורא מוזר, נורא מוזר, מצד אחד יש פה, אממ, כאילו קיבוץ שמקבל אותנו באמת, אה, בצורה הכי, אה, מוערכת שיכולה להיות, אה, באמת עם דאגה לכל, אה, פרט ופרט ובחום רב ורגישות, אה, נוף מטורף ומקסים, ו-- אבל אני לא באמת מצליחה ליהנות משום דבר מהדברים האלה, אני מאוד מעריכה, אני רואה את היופי של הנוף, של ההרים, של העמק, זה אזור שאני לא מכירה אותו בכלל, רואה את כל זה, אבל ממש ליהנות מזה, אין לי את היכולת כרגע, אבל כן זה כן, זה כן אני חושבת, אה, תורם ל-- להחלמה, ולהבראה שאתה נמצא ב-- במקום שהוא, אה, נעים, ושהוא רגוע ואין פה אזעקות. הדבר ש-- היחידי פה שמזכיר לנו שיש מלחמה זה, זה המטוסים שיוצאים פה מהבסיס הקרוב, שזה גם קולות שלא, לא קל לנו לשמוע, אממ, אבל יש איזשהו ניתוק מכל המצב מלחמה הזה. אממ, יש עדיין כמובן את הנו-- את החטופים שלנו שמהקיבוץ, אה, שעדיין שניים של, שלא פה, שלא איתנו, אה, שאישה של אחד מהם, אני בקשר איתה, והייתי איתה ביחד, אה, בפינוי הראשוני בכרמים, אז, אז הייתי איתה ממש בימים הראשונים ו-- וזהו, אז אי אפשר כאילו, וגם כאילו כל ההכרת תודה על זה שבאמת יצאנו מזה באמת ב-- בשלום, ובאמת בלי שריטה, יש לי דלת שבורה זה הכל, קצת בלאגן בבית מהחיילים, אבל זה הכל. אה, אז באמת יש מצד אחד הכרת תודה מאוד מאוד גדולה על זה, אממ, מצד שני, אממ, באמת עצב, עצב מאוד מאוד גדול על כל מי ש-- שלא איתנו, כל החברים ש-- שנרצחו, ושנפלו, ושנלחמו בשבילנו, אממ, והחטופים שלא פה, ו-- אממ, וכאילו, כאילו מצד אחד אני יודעת שהמשימה שלי עכשיו היא, היא, היא להמשיך בחיים, להיבנות מחדש, ולדאוג לבת שלי שתהיה בריאה ושלמה, ושתעשה את המשימות שלה כילדה. אה, אני גם חזרתי לעבוד אז, אז יש לי את המשימות שלי בעבודה, אז מצד אחד אלו, אלו המשימות שלי, מצד שני אין, אין כלום, כאילו אנחנו, העתיד לא ברור, לא ברור, אממ, לא ברור איפה נחיה, איפה נהיה, אם יהיה אפשר לחזור לקיבוץ, אם נרצה לחזור לקיבוץ, כאילו הכל פתוח, וזה, ומצד אחד זה פותח הזדמנויות, ואפשרויות, מצד שני זה מאוד, אממ, מערער, כי אין, אין, אין שום דבר חוץ באמת מהאנשים, שאם זה האנשים של הקיבוץ, ואם זה אנשים שהחברים שלי לא מהקיבוץ והמשפחה שלי שהם באמת עוגן מאוד משמעותי כולם, חוץ מזה אין כלום, שום דבר לא ברור. אני במקור מירושלים, אממ, משכונת פסגת זאב, ההורים שלי אלכס ויאנה. אני גדלתי ב, בתודעה מאוד, אהה, מאוד, אהה, כזו לחוצה בוא נגיד, אממ, כי כשגדלתי השתמשתי הרבה באוטובוסים, והרבה ממה שאמרו לנו המורים או המדריכים ב, ‮בג'ודו או ‭whatever‬,‬ כאילו איפה שלא הייתי באיזה מסגרות, הם אמרו תמיד: "תחפשו חשודים, אתם עולים על אוטובוס? תחפ, תחפשו חשודים". אממ, כלומר, עם איזה מנטליות כזו גדלתי ונורא, נורא, אממ, רציתי להתרחק ממנה לאורך הזמן. אממ, ו, אה, בחלוף השנים אני החלטתי, אהה, ללמוד עיצוב פסקול והלחנה לקולנוע, אממ, זה נמצא במכללת ספיר ב, בדרום, על, ממש גובל בשדרות על יד קיבוץ גבים. גרתי שנה ראשונה בשדרות, אממ, היום אני שנה ד', ובשנתיים האחרונות גרתי בקיבוץ שקוראים לו קיבוץ גבים, שהוא סמוך למכללה, ממש סמוך, יש גדר ביניהם, אממ, שם גם אני עובד, אממ, בתור מאבטח במכללת ספיר. החיים שלנו שמה, יש לנו משפחה קרובה, יש לנו חברים שהם כמו משפחה, יש לנו את הקבוצה שלנו לספורט שהיא, הם משפחה לכל דבר, יש לנו להרבה מה לחזור. אבל אני לא יכולה כבר לחלום על, רציתי לבנות חמולה, תמיד אמרתי, רציתי לבנות חמולה אצלי בבית ושישארו איתי. אבל כבר לא, זה לא מציאותי. אנחנו ביום, אה, ביום שבת בערב, אה, הגענו לרוחמה. חבר שלנו אסף אותנו מטרה, מפעל טרה, ועוברים את הלילה יחד עם עוד חברים, שגם לא הצליחו ל, אה, לחזור ליישובים וישנים שמה. ג'ונתן, אנחנו טיפה יותר רגועים כי אנחנו יודעים שה, אה, לקחו אותו מהבית, אה, והעבירו אותו לבית, אה, של משפחה, אה, של חברים ו, ושהוא אכל איתם ושהוא ישן איתם. כן. בקיבוץ עצמו, כן. באותו קיבוץ. אה, הוא עבר את הלילה איתם. אמ, אם אתה יכול בבקשה תספר לי קצת עליך. להתחיל כזה מהפרטים הרשמיים כזה, אני, דודי, ככה וככה, וככה וככה. ואז קצת אולי לספר מי אתה כבן אדם, מה אתה אוהב? אוקיי. אני יושב בסדר כאילו, מבחינת ה, אחלה, מצויין. דודי רבי, אני בן 39, נשוי עם 7 ילדים. אממ, בעצם הגענו לכרם שלום לפני בערך 6 שנים, קצת יותר מ-5 שנים. הגענו מקרית ארבע, גרנו 11 שנה בקרית ארבע. וחיפשנו איזשהו שליחות, איזשהו אתגר מצד אחד, מצד שני, לא יודע אם זה מצד שני, אבל כאילו, חיפשנו גם לחיות עם כל עם ישראל, דתיים וחילונים ביחד. אממ, ממש כאילו ארזנו את, את החפצים במעבר דירה כלומר, מקרית ארבע, וכאילו היה פרידה כזאתי מאוד, מאוד משמעותית מהקהילה שמה. כשברור לנו שאנחנו עוברים לנתיב העשרה. כאילו הגענו ליישוב, וכאילו הייתי מעביר שם, אה, אה, שיעורים, קיצר. וממש אני חושב שבועיים לפני המעבר או שבוע לפני המעבר, הדירה שסגרנו שם, בקיצר, המזכיר אמר שהמי שנמצא שמה אין לו דירה אחרת לעבור, הוא צריך להישאר. זה פשוט, זה מטורף. אבל לא היה שום דירה, כאילו היינו, לא זוכר כמה, היינו 5 ילדים. לא היה דירות אחרות בנתיב העשרה, שבעצם מתאימות בגודל, גם זו הייתה דירה של 80 מטר, הסכמנו ככה להתפשר. אמ, אז ככה נבעטנו לשדרות, היינו ככה במשבר כזה, אמרנו לעצמנו מה אנחנו עושים בשדרות, כאילו מה, מה ניסגר? אמ, אבל אנחנו כאן, אני בן אדם מאמין. אז ניסינו כל הזמן להבין גם מה הקדוש ברוך הוא מדבר איתם דרך הסיטואציה, ובשנה היינו שנתיים בשדרות, בשנה השנייה בשדרות, בעצם כל הנושא של כרם שלום הלך והתגבש. הקיבוץ, קיבוץ חילוני שבעצם קיבל החלטה להפוך לקיבוץ מעורב, ובעצם כל הקבוצה השלמה, גם של דתיים, גם של חילונים, בעצם בסוף, סוף אותה שנה נקלטנו 9 משפחות דתיות ועוד 4 חילוניות. ובעצם הגענו למקום, ובאמת, טוב אולי אני לט יודע מתי להגיד את זה, אבל השנים בכרם שלום הם ממש שנים, היו עוד יהיו, אבל היו בעצם שנים ממש מופלאות ומדהימות. גם ביכולת ליצור באמת קהילה אחת של דתיים חילונים יחד, אה, בכל התקופה עכשיו של ה, הסוערת במדינה, בין, בין קבוצות שונות. אז אצלנו היה כאילו, ממש כאילו החברים שלי שאלו אותי: "נו, איך, מה קורה אצלכם? יש זה, יש פיצוצים?" לא כאילו מה פתאום, יש, כאילו יש המון אהבה, המון אחווה. כמו שיש במשפחה אחים, וכל אח מושך, יכול להיות ממש שונה, אבל עדיין יש איזה, ברור שאנחנו אחים וברור שאנחנו ביחד. אז זה גם אצלנו, כאילו היה ויכוחים על נושאים מאוד טעונים, וכאילו גם כן כשנכנסנו לקיבוץ, אמ, היה המון פחדים שיום אחד הדתיים ישתלטו, יום אחד השער ייסגר בו בשבת למי שירצה לנסוע. אה, וזהו, ובאמת, סיוטים בעיקר על הילדים שלי, אה, מחשבות מאוד חזקות להגיע לקיבוץ, מצד אחד אני מאוד, מאוד רוצה להגיע לקיבוץ, אני רוצה את הסגירת מעגל הזאת, אני רוצה לראות מה עשו לי לבית ולא רק לבית האישי שלי, אני רוצה לראות את הדרך להסעה, אני רוצה לראות את החניה, אני רוצה לראות את הגן משחקים, אני רוצה לראות את הבתים של שאר השכנים שלי, אני עזבתי את הבית בלי להסתכל ימינה שמאלה, החייל לא הסכים לי להסתכל ימינה שמאלה, כנראה שהוא, הוא הבין למה, אבל אני רוצה לראות את כל זה, אני רוצה לראות את השער, אני רוצה לראות, אה, הבנתי שכל המטע, זה מה שהצלחתי לראות כי הרחתי ריח חזק של לימונים, כנראה עקרו את כל המטע, אני רוצה לראות את כל זה בעיניים שלי, שאני רוצה לראות מה עשו לי לקיבוץ. אה, ומצד שני אני חושבת על לחזור הביתה, הבית הרוס, יש שם הרבה אנשים שאני לא אראה יותר, שכאילו פה יש מין יציאה מהשגרה הרגילה וברגע שאני אחזור, אני רוצה לראות את עדי, ואני רוצה לראות את ליז, ואני רוצה לראות את שחר, ואת שלומי, ואת רולן ורונית, ואני לא אראה אותם יותר, אני לא יודעת איך אני, איך אני אצליח לעשות את זה. אה, זה משהו שאני מאוד מפחדת ואני חושבת עליו הרבה, אה, זהו, מחכה לרגע שאני אוכל לחזור לקיבוץ. אממ, החיים שיהיו עכשיו זה לא החיים שהיו לי לפני, ככה שאני לא יודעת אם אני רוצה להגיע לחיים שיהיו עכשיו, חולית מבחינתי זה לא רק המבנים, וה, זה משהו אחר, אני הרגשתי שם מאוד מאוד בטוחה, גם מבחינה ביטחונית, הרגשתי מאוד מאוד בטוחה קהילתית, ועברנו משברים בקיבוץ הזה, בתור זוג, בתור קהילה, בתור אימא, בתור, ובהכל, הכל, הכל הייתה לי קהילה שתומכת ונמצאת שם, ופתאום נכנסו ולקחו לי את זה, כאילו ה, אה, אני אספר סיפור כי אני יצאתי לחו"ל אחרי 10 שנים שלא ביליתי ולא יצאתי עם בן זוגי ל, לאיזה משהו שהוא רק שלנו, והיא טרחה לצלם לי את הילדים כל יום, והיא הייתה איתם, למרות שסבתא הייתה שומרת עליהם, והיא, דני אמר לי משהו מהקיבוץ שתדעי זה, זה קיים, ואני כל כך הודיתי לה על זה, אמרתי לה: "אני לא זכיתי רק בשכנה, כאילו אני זכיתי במישהי שרואה את הילדים שלי, מישהי שרואה אותי, רואה את הקושי שלי", והם לקחו אותה, הם רצחו אותה, לא הספקתי אפילו כאילו לשאול אותה באותו בוקר: "איך את? מה קורה איתך?", מסתבר שהיא כבר לא הייתה איתנו, זה משהו שאני לא יודעת איך אני אצליח לעבור בשכונה שלי, ו, ו. 8:00 בבוקר. ממש בהתחלה. אה, כן, 8:00 בבוקר זאת הייתה שעה שהתעסקו לנו שמה בשכונה טוב טוב. אה, זהו אז כנראה שאני אגיע להיפרד מחולית, כנראה, אני לא יודעת, אני לא אצליח לעבור בשכונה הזאתי יותר, גם אם ישפצו אותה וישנו אותה, לא, זה באמת להגיע ולהגיד תודה על מה שהיה ו, וגם להיפרד, להגיד זאתי הפעם האחרונה. זהו זאת מחשבה שיושבת עלי כבד, עם זה אני מסתובבת. אהמ, לא, אני רק אגיד שהאמון שלי בצה"ל לא השתבש, אני מבינה שגם היה איזשהו שם קושי, אממ, לא תיארתי לעצמי שאני אעמוד במצב של איפה צה"ל? טוב שלום, אה, אני פאבלו, אני בן 52 מקיבוץ רעים. אה, כן בקשה גברת, את? קוראים לי אמה, אה, בת עוד מעט 17 גם מקיבוץ רעים. אה, תום בן 10, גם, אה, אה, לא, בן 10, מקיבוץ רעים. רונה בת 52. אוקיי אז, אה, אנחנו הגענו לקיבוץ ב-2007, אה, רונה ואני, הם עדיין, לא אמה הייתה בת, אה, שנתיים כמעט, שנה ו-8. שנתיים. שנתיים, כן. אה, הגענו פה בבאר שבע. ואז הסתובבנו ב, באזור הזה ואז אמרנו אולי, אה, אולי כדאי לגדל את הילדים בקיבוץ. ורונה אמרה: "למה לא?" נכון? סוג של, כן. היא לא אמרה לא, אבל כן. אז זה בסדר כאילו חיפשנו שמה ומצאנו שרעים, אה, בזמן ההוא ר, רצה לקלוט, אה, משפחות, אה, צעירות, אז עשינו את התהליך ונקלטנו שמה כחברי קיבוץ. ואחר כך, אה, נולד תום ב, שמה, בן משק מה שנקרא בשפה קיבוצי, ו, אה, כבר ב, ש, בתקופה הזאת של הקליטה, אנחנו, אני זוכר את ה, את הבום הראשון, נתנו לנו איזשהו חדר אירוח כי שאנחנו נהיה שמה יום, יומיים כדי להכיר את הקיבוץ, את האנשים, כאילו יש איזשהו תהליך כזה שעושים, אה, קליטה. במהלך השנים הבעל שלי היה גם, אה, מזכיר, מרכז משק, גזבר, הוא היה מרכז רפת הרבה שנים. ואני, אממ, אחרי שכבר הייתי אימא לשלושה ילדים, יצאתי ללמוד עבודה סוציאלית, ומאז, בעצם, אני במקביל גם עובדת בחוץ, כעובדת סוציא-- עבדתי כעובדת סוציאלית בחוץ, וגם, אה, כרכזת רווחה. בעצם, רכזת רווחה בנחל עוז יש בערך שלושים שנה, רק זה קיבל צורות אחרות במהלך השנים. עד לפני שנתיים, שנה וחצי, שנתיים, ניהלתי את שירות הרווחה במכבי במחוז הדרום, זאת אומרת שהתחלתי לעבוד ב-1991 בתור עובדת סוציאלית, כאשר היו במכבי מחוז הדרום, היו שלוש עובדות סוציאליות, וסיימתי ב-2022, כשהיו לנו שבעים עובדות במחוז הדרום, שאני הדרכתי וניהלתי, אה, את כל העבודה הסוציאלית בדרום במכבי. במקביל בשנים האחרונות, באמת כמו שאמרתי, גם כרכזת רווחה, הייתי רכזת רווחה באשכול צח"י, זאת אומרת הייתי מר-- רכזת רווחה בח-- בשגרה ובחירום בנחל עוז. מאז שיצאתי לפנסיה ממכבי, אני בעצם משרת- משמשת כרכזת רווחה בהיקף הרבה יותר, אה, נרחב, גם כיוזמת, ולא רק מכבה שריפות וזה קיבל, אה, פנים לכאן או לכאן, כל פעם לפי בעלי התפקידים והתקופות. אז באזור צוק איתן, בתקופה של צוק איתן הייתי רכזת רווחה, כאשר בעלי היה יושב ראש צח"י, זה ממש היה מבצע משפחתי שאנחנו היינו מאוד, מאוד, מאוד מעורבים, ובנינו, אה, את צוות צח"י בצורה, בעיניי, מאוד יפה ש-- שגם למדו מאיתנו במקומות אחרים. בשנים האחרונות בעלי פרש, ואני יותר פעילה, ובצח"י בנחל עוז התחלפו כבר שני יר-- יושבי ראש. לאחרונה, לפני חודש-- חודשיים לפני, זאת אומרת, כבר לפני כמעט ארבעה חודשים, נבחר יושב ראש צח"י חדש, בחור צעיר, עם הרבה מוטיבציה, ובו זמנית בנחל עוז החליטו, אה, להקים ועידה, ולבחור נושאים שמטרידים את הציבור. אחד הנושאים שהציבור בחר לדבר עליו ב-- לפני ארבעה, חמישה חודשים, היה החירום, ההיערכות לחירום לפני, תוך כדי ואחרי, ואני ריכזתי את הקבוצת דיון הזאת, שכללה איזה חמישה עשר אנשים, שאמרו: "זה בדמם, משהו אנחנו רוצים לשנות, הזמנים השתנו, צריכים להיערך אחרת לקראת הפעם הבאה". זה אחרי שבצוק איתן ניסינו ל-- בח-- בשומר חומות, ניסינו לשיי- ליישם דברים של צוק איתן. כב-- דברים השתנו, אנשים השתנו, האוכלוסייה השתנתה, וראינו לנכון שלקראת הפעם הבאה, שהבנו שכנראה תהיה, כדאי להיערך אחרת. באמת יצרנו קבוצת, אה, דיון, והיו לנו איזה שתיים, שלוש פגישות שהיינו צריכים לקראת נובמבר להכין מסמך עבודה, שהוא יהיה חומר לצוות צח"י החדש, להתחיל לפעול ל-- לאורו, שהרעיון היה באמת לעשות את כל ההכנות לפני, ות-- ותוך כדי, כל נושא הפינוי, לאן וכמה ומי רוצה, ויצרנו איזשהו שאלון מיפוי של האוכלוסייה, מה אנשים רוצים, והכל ה-- עמד מוכן. אנחנו סיכמנו שבאמת בסוכות נעביר את השאלון, ומיד אחרי סוכות נשלח את התוצרים ל-- להנהלת הקיבוץ, שתדון עליו לקראת הוועידה בנובמבר. זאת אומרת כל זה היה ממש בין ראש השנה לסוכות. אני יחיאל צ'לנוב, נולדתי לפני שמונים ושמו--, כמעט שמונים ותשע שנים בתל אביב, אה, גדלתי בתל אביב, אהה, למדתי בבתי הספר של מה שנקרא אז, אה, אה, בת--, בית הס--, בתי הספר ל--, של ההסתדרות או ה-- המגמה של, אה, חינוך, אה, הסתדרותי, בית חינוך, זה נקרא, גם יסודי וגם תיכון. הייתי חבר בתנועה המאוחדת, תנועת נוער מאוד, אה, אינטנסיבית, ובשבילי הקן של התנועה היה הבית השני, מאוד אהבתי את התנועה. אה, יחד עם חבריי, בסופו של דבר, הגענו לנח"ל, הוקם הגרעין, שנקרא "הכשרת מעיין ברוך", והגרעין החליט שהוא לא מסכים בשום אופן, אה, להשלים קיבוץ קיים, ורצוי להזכיר שבתקופה הזאת, אחרי מלחמת השחרור, או מלחמת העצמאות, קמו די הרבה יישובים חדשים על ידי בוגרי תנועות הנוער, על, בדרך כלל בוגרי הפלמ"ח, שהקימו יישובים חדשים, והם כולם שיוועו לידיים עובדות ולחברים חדשים, ואנחנו הודענו לתנועה שאנחנו לא מסכימים, רוצים להקים יישוב חדש משלנו, אה, ובסופו של דבר, אה, הוסכם שאנחנו נאזרח את ההיאחזות הראשונה של הנח"ל, אני מקווה שלא צריך להסביר מה זאת היאחזות וכל זה. וזהו, בקיבוץ שלי אני עדיין משתתף בוועדת תכנון, דבר שעשיתי הרבה מאוד שנים, פעם הייתי יותר פעיל, היום אני כבר נותן עצות של זקנים. אז, אה, וגם מתלוננים כלפיי, "למה בניתם ככה ולא בניתם אחרת?", וכל זה, לך תסביר כל מיני דברים. וזהו. אני, אה, התאלמנתי לפני תשע עשרה שנה, והיום אני חי עם בת זוגי, תמי, והיא ב--, לשמחתי הרבה, הסכימה לבוא לגור איתי בנחל עוז, שזה לא דבר פשוט, אבל עשתה את זה בשמחה, וזהו, והיום אנחנו חיים ביחד, אה, נקווה שעוד הרבה שנים, אני לא יודע בדיוק כמה. עכשיו, ה-- השם שלי, שמי יחיאל צ'לנוב, ואני נקרא על שם סבא שלי שקראו לו יחיאל צ'לנוב, דוקטור יחיאל צ'לנוב, כי הוא היה רופא, הוא נולד בעיר, אה, קרמנצ'וג באוקראינה, אבל אביו, אה, זאב צ'לנוב, שהיה כנראה סוחר גדול או משהו כזה, קיבל רשות לעבור מתחום המושב, אתם יודעים שהיה תחום המושב ליהודים, והם עברו מזרחה ל-- ל-- למוסקבה, ושם הם, בבית שהם נכנסו לגור בו גרה גם משפחת אוסישקין, ומנחם אוסישקין וסבא שלי היו בני אותו גיל, כך שמיד הייתה חברות, והם למדו יחד בתיכון ויחד, אה, קודם סבא שלי הייתה לו איזה תקופה שהוא התעניין בכל מיני, אה, קבוצות, אה, אה, נאמר, אה, ליברליות בתוך רו--, רוסיות, לא, לא, לא י--, אה, דווקא יהודיות. וקראתי בספר שיצא על כל הנושא הזה, שאחרי שהרצל נפטר אפילו הציעו או להחליף את הרצל, אבל הוא לא רצה, כי הוא היה צריך לעבור ממוסקבה לברלין, והוא, הייתה לו התנגדות מאוד, אה, ה-- התחייבות מאוד חזקה לציונות הרוסית, הוא חשב שהוא צריך לעבוד יותר, אה, בצ--, ברוסיה, ובסופו של דבר הוא נבחר להיות הסגן של יושב ראש ההסתדרות הציונית. וכאשר התחיל העניין של הל--, קבלה ל--, של הצהרת בלפור בלונדון בנובמבר 17', ביקשו ממנו לבוא ממוסקבה ל-- ללונדון. עכשיו, תארו לכם, באמצע יש גרמניה, זאת אומרת אי אפשר לנסוע ישר ממוסקבה ללונדון דרך אירופה ככה, אלא צריך לנסוע דרך סקנדינביה, חורף, אז הוא נסע וחלה בדרך, והגיע ללונדון חולה, וחלק גדול מהדיונים וכל זה בנושא של קבלת הצהרת בלפור נעשו כבר כשהוא היה במיטה וישבו, פה, זה קראתי בס--, במקור היחיד ש--, עד כמה שאני יודע, זה מתואר על ידי, אה, נו, האבא שהיה, חבר'ה, זה נורא, אה, האבא של מפקד חיל האוויר, טולקובסקי, אז ה, ה, שלמה טולקובסקי, נדמה לי, קראו לו, שהוא היה שמה המזכיר של ההסתדרות הציונית ב-- בלונדון, והוא כתב ספר זיכרונות. ומשם אנחנו בעצם, המשפחה למדה מה קרה ל-- לסבא שלנו, כי אף אחד אחר מהמשפחה לא היה איתו. הסבתא והילדים נשארו במוסקבה של המהפכה, ואבא שלי סיפר שלא היה להם כל כך נעים שם, בזמן ההוא, וסבא, אהה, אחרי שקיבלו כבר את ההצהרה, הוא, הוא, הוא נשאר שם חולה, ונפטר בלונדון ונקבר בלונדון, ורק עם הקמת המדינה, ב-- בס-- בסוף שנות ה-50 או מה, העלו את, אה, ארונו, אה, ק-- קברו אותו בארון עופרת כדי שאפשר יהיה להעלות את עצמותיו, והעלו אותו, והוא קבור בבית הקברות בתל אביב, בט--, מה שנקרא טרומפלדור, אתם מכירים אותו בטח, את המקום הזה. וזהו, זה הסיפור של סבא צ'לנוב. ההורים של אמא שלי זה סיפור אחר לגמרי. אה, סבא שלי היה בחור ישיבה, הוא נולד בעיר ז'יטומיר, שהייתה עיר די מפורסמת ב--, אבל שוב, בשלב איזשהם של פרעות, הוא ראה איך התנהגו הרבנים, והראשי הישיבות, שלא פעלו כל כך לטובת העם, וזה, והוא עזב את הישיבה והתחיל להתחבר לכל מיני תנועות, אה, חצי מהפכניות או מהפכניות עצמן ב-- ב-- ברוסיה, ואפילו הוגלה ב--, לתקופה ל-- לסיביר. ובסופו של דבר הוא, אה, למד הנדסה, והוא היה מהנדס כבישים ו--, אה, עדיין היה קשור, אבל בצורה מאוד, אה, לא, לא פעילה מאוד, והוא היה, והוא עבר לגור בעיר קרץ', והיה שם פונקציונר די, די רציני, אני לא יודע בדיוק מה התואר, הוא לא היה ראש העיר, אבל היה איש בעל מעמד. ואמא שלי זכרה שבמ--, בכניסה לבית שלהם ישנו שני מלחים כדי לשמור על הסבא, זאת הייתה עיר נמל, אה, קרץ' הייתה עיר נמל, וכל העניין הצבאי שם היה בידי חיל הים. ובסופו של דבר, אה, הגיעו הבולשביקים ל-- לקרץ', די הרבה ב--, כבר בשלהי 1919, והם אמרו לו: "תשמע, או שאתה עובד איתנו או שאתה לא עובד בכלל", אז הוא, אה, לקח את ה--, א-- אמא שלי הייתה בת יחידה, לקח את סבתא ואמא והם עברו לטורקיה, זה מרחק די קטן בים שמה, זה מין מפרץ כזה בתוך הים השחור. והם הגיעו לאיסטנבול, וסבא שלי רצה לנסוע בכלל לארצות הברית, הוא לא היה ציוני, ובכלל לא, לא עניין אותו. אבל הק--, אמריקאים, היות וכנראה הם חקרו על עברו וזה, והוא היה נגיד מה שנקרא ב-- בשפתנו שמאלני, או משהו מהסוג הזה, לא נתנו לו ויזה, אז הוא ישב, הם ישבו, המשפחה הזאת, חצי שנה באיסטנבול. באיסטנבול היה בית שנקרא, אהה, תכף אני איזכר, בית ששם ישבו החבר'ה של העלייה השלישית, הח--, הצעירים שחיכו לסרטיפיקטים לעלות לארץ. אני אסתר, בת קיבוץ אפיקים, אהה, נולדתי ב-1951, אה, גדלתי בקיבוץ אפיקים. שרדתי את, אה, מלחמת, אה, ששת הימים ואת הימים שקדמו לה, את כל מאורעות, אה, רמת הגולן עד לשחרורה. ואחרי הצבא, אהה, הכרתי את בעלי לארי ועברנו לגור בקיבוץ נחל עוז. אני בנחל עוז מ-1978. בנחל עוז, אה, ב-- בשנותיי הראשונות, אה, עבדתי בחינוך, בגיל הנעורים, ואחר כך קצת במפעל ואחר כך, אה, בבית הספר שער הנגב. חזרתי להיות, אה, מרכזת חינוך ב-- בנחל עוז, חזרתי לבית הספר, והיום אני עובדת עם ה-- גם משכירה דירות בנחל עוז וגם, אה, עובדת עם ה-- מלווה את האנשים המבוגרים בקיבוץ. נולדו לי ארבעה ילדים בנחל עוז, שלושה בנים ובת. אז אני דנה וילנצ'יק, אה, גרתי בנחל עוז ארבע שנים. אה, למדתי במכללת ספיר, אז בעצם עשיתי שם את, אה, מלגת תוצרת הארץ שהייתה בנחל עוז והיית מחויב לגור שם. והגעתי למלגה הזאת דרך חברה שכבר הייתה גרה שם לפני כן, שגם לה קוראים שלהבת אגב. אה, ופשוט הייתי מגיעה אליה כל פעם שכזה, לא יודעת, התבטל שיעור או משהו זה, אמרתי לה: "טוב, אני בא אלייך לנחל עוז". כאילו מהיום הראשון שכף רגלי דרכה בקיבוץ הזה, פשוט לא הפסקתי לרצות לבוא. הייתי במסיבת פורים, הייתי בעוד איזה אירוע כלשהו, כאילו, תמיד רציתי להיות חלק ב, בדבר הזה, וגם ידעתי שאני רוצה לעבור לגור שם. ואז במקרה הצלחתי למצוא מקום, אה, במלגה, שבועיים לפני שהיא התחילה, עשיתי ריאיון ואמרתי להם שאני מאוהבת בקיבוץ, ואני חייבת לגור שם. וכך היה. ובאמת, אה, שנתיים עשיתי את המלגה, ונשארתי עוד שנתיים. אחרי שנתיים התחלתי לצאת עם מישהו שהוא בן משק, אממ, ו, ואנחנו ביחד כבר שנתיים. ובארבעה חודשים האחרונים, אה, עברנו ליפו. ויצא שהיינו בקיבוץ, אה, כי יום שישי זה היה ערב חג, אז הגענו לערב חג להורים שלו, וישנו שם, כאילו לא אצל ההורים, אלא בבית אחר בעצם. אממ, כן, זהו, ואני באה לחזור עליי. אז מה עוד אני אספר עליי? אה, למדתי קולנוע ומשחק במכללת ספיר, אני בת שלושים ואחת, אהה, במקור מבאר שבע וזהו. ומתה על נחל עוז, כאילו זה. באמת, מגיל עשרים אני עזבתי את הבית ועברתי ל, גרתי בהמון מקומותץ בארצות הברית, באילת, ב, גם קצת בתל אביב. בשום מקום לא היה לי בית כמו נחל עוז, בית שגם נשארתי בו הרבה זמן. אממ, כאילו תכננתי להישאר שלוש שנים, ופשוט נשארתי עוד שנה, כי אני וחבר שלי גרנו ביחד, ונתנו עוד שנה הזדמנות לקיבוץ לפני שכאילו נעזוב. וגם עבדתי בחינוך, אה, עם הנוער. אז ערב לפני, אה, הגענו לנחל עוז בסביבות, נדמה לי, 17:00 בערב, משהו כזה. אממ, אני חושבת, סתם פרט שולי, אבא שלי הביא לאבא של ארז, אה, הבן זוג שלי, מכסחת דשא וכל מיני כלים שהוא לא היה צריך, אז לקחתי את זה איתי פשוט. אה, והייתה אווירה מאוד מאוד שמחה, ו, ממש. כאילו הגענו קודם כל אליהם, להורים שלו, הם גרים ב, בשכונה החדשה. נכון. יש כאילו את שדות, לא יודעת, אנחנו קוראים לזה שדות השנה ושדות החדשה. אממ, אז הם גרים בשדות החדשה. והגענו לשם, פרקנו את הציוד, היינו שם איתם קצת וזה, ואז הלכנו, עשינו טיול לכלבים, יש לנו שני כלבים. וכשעשינו את הטיול, אז עברנו דרך הבריכה, וראינו אנשים יוצאים מהחזרה הגנרלית של חג המשק. והיה פשוט, כאילו עברנו, זה היה מימיננו, זה היה מטורף, כאילו מלא חבר'ה, מלא ילדים שהדרכתי וזה, ואת שומעת כאילו רעש ו, ו, והתרגשות כזאת, וכאילו, היה משהו שמח וטוב באוויר, אופטימי, נ, נעים כזה. """

  4. Assistant

    The message you submitted was too long, please edit it and resubmit.Retry

  5. User

    How about "member" and "age" Can that transltion cover everythinh?

  6. Assistant

    Great question! The Hebrew word "בת" can mean "daughter of" or indicate age (as in "בת 73" = "aged 73" or "a 73-year-old woman"). It does not mean "member."

    When you see "בת 73", it means "age 73" or "73 years old" — this is how age is expressed in Hebrew.

    The word for "member" (like a member of a group or organization) is usually "חבר" (male) or "חברה" (female), or a phrase like "חבר קיבוץ" for "kibbutz member."

    So: HebrewTypical meaningEnglish translationבתage indicator (female)(she is) aged / years oldחבר/חברהmember (of a group)member "בת" does not mean member. Does that clear it up? Would you like me to explain how age and membership terms are commonly used in Hebrew?

Responses were produced in different, uncontrolled contexts (system prompts, settings, prior turns). This is not a benchmark.