Skip to content
The Chat Archive
ChatGPT (model unspecified)· OpenAI ShareLM (browser-extension contributions)

What is the problem here? sysmsg="""You are a Jewish History researcher. You will review…

  1. User

    What is the problem here? sys_msg="""You are a Jewish History researcher. You will review a text taken from a testimony transcript told in Hebrew by a survivor of the October 7th attack on southern Israel.

    Instructions:

    Classify each segment as either positive (True) or negative (False) of "Domestic Resilience" as described in survivor testimonies. Answer in a single word (True/False)

    Definition of Domestic Resilience:

    Domestic Resilience refers to actions, behaviors, or attitudes within the household that demonstrate coping, adaptation, problem-solving, mutual support, or maintenance of function and safety during the crisis. This includes both practical and emotional strategies.

    Clarifications:

    • Segments containing both household (domestic) and non-household (communal or outdoor) descriptions should be marked positive.
    • Consider as positive descriptions of concrete actions taken to protect, care for, or support household members.
    • Include emotional support inside the house, descriptions of decision-making, improvisation, or adaptation to new challenges (e.g., finding ways to use the bathroom, keeping children occupied, managing without resources).
    • Consider as negative: descriptions of events that took place outdoors.
    • Descriptions of events, damage, or actions that occur outside the home, or general commentary on the situation in the area, should be classified as negative (False), even if they are mentioned in the context of the household’s experience.
    • If the segment describes how household members coped, adapted, or supported each other inside the home or safe room, even if it later mentions moving to a communal shelter, classify as positive (True).

    Examples:

    Text: “אנחנו פשוט לא נשמנו, לא נשמנו. ניסינו לעלות בשקט לקומה למעלה, לנסות להסתכל מלמעלה, פחדנו אפילו לפתוח חלון. הוצאנו, דוד שלי הוציא את הנשק, הכניס כדור לקנה, לא נשמנו, חיכינו, וזה היה פשוט מצמרר. ואתה רואה פשוט נשק, אתה מסתכל מהחלון ואתה רואה נשק נשען על החומה של הבית שלך. אני משוכנע שזה היה מחבל, כי אין שום סיבה שחייל יסתובב ברחובות לבדו, במצב הזה, וישרוק. אה, אני חושב שההחלטה שלנו לכבות את המזגנים, אה, ולהחשיך את הבית הצילה אותנו, כי הבית היה מאוד נגיש לפריצה, אם הוא היה שומע קולות מתוך הבית, הוא היה הופך את הבית למרחץ דמים.“ Output: True

    Text: “ויצאתי אליהם ב-- עם המראה שלי לקח לי כ-- כמה דקות, אה, להגיע אליהם, אה, עד שהם הסכימו כאילו, שאני אתקרב, ישר הוציאו ממני את הארנק, כאילו, תעודות זהות, אה, ראו תעודת פרמדיק, אז ה-- שאלו אותי: "אתה פרמדיק?" אמרתי להם: "כן, אני הייתי פרמדיק של המסיבה", אמרו לי: "יופי, אה, בוא תעלה, כי הפרמדיק שלנו, אה, נפצע", אז אוקיי, עליתי פנימה לתוך ה-- אה, ממוגן ירי שלהם ונתנו לי ציוד בסיסי כזה ו-- אה, וככה בעצם עב-- עברנו ממארב למארב, אני הייתי בתוך ה-- תמיד בפנים, כי התחלתי לקבל את המג"בניקים הפצועים, לטפל בהם, ואז היו מגיעים, אה, עוד, אה, ממוגני ירי של מג"ב, אה, ל-- לפנות אותם, וככה זה נמשך ממארב למארב, הנקודה האחרונה שהיינו בה, והיום רק אני יכול להסביר את זה, זה הייתה ש-- אה, נקודה שהיו בה חמישים אזרחים, שהיו כמה שוטרים איתם וכמה חיילים, והיה שמה טנק.” Output: False

    Text: “והתקשרתי אליו ואמרתי לו ״צחי, יש לנו מחבלים בבית, יש לנו מחבלים בקיבוץ. בואו, בואו תצילו אותנו.״ הוא היה בהלם. הוא אומר לי ״מה, מה, מחבלים?״ הוא ישר עלה בקשר ואמר ״חבר'ה, יש אצל יוגב מחבלים בשכונה, אני מבקש שמישהו יגיע לשמה.״ ואני שמעתי את הקשר מהצד השני, אמרו ״אנחנו לא יכולים להגיע, יש מחבלים בשדרות״. ופתאום הקשר שמה התחיל ממש להיות ככה- הבנתי שלא יהיה לי מענה, כי ראיתי שיש, הבנתי שיש בלאגן, סליחה, בשדרות. אז אמרתי לו ״או-קיי, צחי, תודה״. ניתקתי והתחלתי לקבל המון, המון טלפונים לטלפון שלי. וכל מי שענה, אמרתי ״אני לא יכולה לדבר, יש לנו מחבלים פה בקיבוץ. אם אתם יכולים להשיג לנו עזרה, אנחנו נשמח.״ וניתקתי.” Output: True

    Text: “ו-- והתקשרתי אליה, ניסיתי ליצור איתה קשר אם היא חזרה לקיבוץ, היא מניר עוז, וכבר לא ענתה. אבל לא היה לנו מידע מה בדיוק קורה, פתאום התחלנו לראות, יש, אה, מערכת מקומית, זה אסמסים פנימיים של היישוב, וגם כל מיני קבוצות וואטסאפ שהתחלנו לראות שאנשים זועקים לעזרה, אומרים יש מחבלים בתוך הקיבוץ. ו-- ובאיזשהו שלב קיבלנו הודעה מהרבש"ץ שיש מחבלים בתוך הקיבוץ, והצבא עוד לא הגיע. ושומעים שאנשים אומרים ששומעים ערבית, ושומעים ירי, ‮ושומעים, אה, ‭RPG‬,‬ ו-- וכל מיני פיצוצים שאנחנו בדרך כלל לא שומעים. שומעים בדרך כלל פצמ"רים, טילים שמתפוצצים, אבל אלה היו קולות אחרים שלא, שלא שומעים בדרך כלל. והבנו שהם ממש בפנים.” Output: False

    Text: “כנראה שהם השתמשו במצעים כחוסמי עורקים או משהו, לא יודעת, אבל הכל היה, הכל היה מלא בדם. הר-- הרצפה, המיטה, קשה לתאר את ה-- את גודל הזוועה. באותו שלב, בהתאם להצתה הנבונה של הבת שלי, גם, אה, לקחתי לי מהחדר שלי ומהארון שלי את המסמכים שלי, דרכון, תעודת זהות, אממ, כרטיס אשראי, את התיק שלי, . כן. אז לקחתי את התיק שלי עם המסמכים שלי וחשבתי לעצמי עוד, אוקיי, כשיבואו לחלץ אותי אז, אה, אני גם אקח כמה בגדים, כלי רחצה, כי לא יודעת כמה זמן זה ייקח עד שנוכל לחזור הביתה, אז שיהיה אי-- יהיו איתי עוד, אה, דברים. בדיעבד, אה, מחשבה מופרכת, אבל, אה, זה בהמשך. אה, אז אני שומעת את הרכב המשוריין שמחלץ את השכנים שלי והוא מתרחק, אממ, ואז, הנרות עדיין דולקים בשלב הזה, הנרות שה-- אני אמרתי אני קורסת לתוך איזושהי שינה, אני מתעוררת, אה, ביום ראשון כנראה לפנות בוקר, משהו כזה.” Output: True

    Text: “וגם השעון, שעון האישי שלי שדיאנה נתנה לי כמתנה, לא, לא נמצא. אה, אבל, אה, הביזה, כל האקט הזה זה היה מאוד מהיר. כנראה שהגיעו אנשים נוספים בהמשך, והם השלימו את המלאכה. מה שאני זוכר מאותו רגע, שהבוזז הוא, היה לו קרטון, קופסת קרטון והוא ממלא, והם גם, אה, הורידו לי את הנעליים, אה, ו-- אה, הוא לקח את הנעליים. אגב, זה אפרופו ה-- אה, ק-- ק-- אה, קשה למצוא איזשהו היגיון גם בגניבה. זאת אומרת י-- י-- בטח שלקחו, רוע. כן הרוע אולי, אה, ה-- הרוע הוא בהורדת הנעליים, אבל לקיחתם, הוא לקח אותם בקרטון יחד עם הפריטים היקרים יותר, ו-- והתחלנו את ההליכה הזאת שהיא הליכה, רגע, שנייה, בין השיחים, היא לא בשביל. כי ל-- לפרט הזה, הפרט הזה הוא חשוב, כי אנחנו מאוד קרובים ל-- לגדר, אנחנו בלוק אחד מה-- מהגדר, אבל, אה, אליו הם הובילו אותנו בסוף.” Output: False

    Text: “ובעצם יצא מצב שבתוך כל זה, אני לא יודע להגיד בוודאות שהילדים, אה, הבינו בכלל מה קורה. אה, היה, היה, הייתה נקודה אחת שנגב שאלה, היה צרור מאוד מאוד ארוך של, אה, של, של קלאצ'ניקוב בחוץ, ו-- ואז נגב שאלה אבא מה זה המסוק הזה? אז אמרתי לה זה סתם, זה מסוק, כי, עף בשמיים, כאילו. זה, זה לחלו-- זה היה מאוד מאוד, אה, ברור שזה לא, אבל היא בעולם שלה, אין לה, אין לה את הנתון הזה של איך נשמע כאילו צרור ירי בקלאצ'ניקוב, זה, זה אפילו לא, לא, אני לא יודע ל-- לחבר את זה לכלום. ” Output: True

    Text: “אה, עילאי אמר שאם אני יוצאת מזה בחיים, הוא יציע לי נישואים. זה לא קרה עדיין. אממ, אני מקווה שזה יקרה. מטורף. אה, בדיעבד הבנתי שהרבה ידעו שאבא שלי נרצח, אבל לא יכלו להגיד לי, כי מי הם שיגידו לי? ואני זוכרת שאיך שאני מגיעה לפה, אני שואלת כל בן אדם שאני יכולה, גם מהאלה מהכיתת כוננות, מה עם אבא שלי? אתם יודעים מה עם אבא שלי? כולם אמרו: "אנחנו לא יודעים איפה הוא, אנחנו לא יודעים מה איתו". ואני כועסת, אל תשקרו לי, אני יודעת שקרה לו משהו, אני יודעת שירו בו, אבל מה, אף אחד לא ראה אותו? הייתם איתו. הם פשוט לא רצו להגיד, כאילו. אממ, אז התקשרו לאימא שלי, הבנו ישר, אחותי הגדולה מתעלפת, אה, לוקחים אותה ממש ב-2 ידיים, ואני רצה, ואני אומרת, מה קרה? מה קרה? תספרו לי. ו, איזה פסיכולוגית שהייתה פה ממשיכה ללכת איתה, חוזרת אליי, והיא אומרת לי: "היא קיבלה בשורה", אמרתי לה, מה בשורה? אני אחותה. היא אמרה: "אז כדאי שתבואי גם". הבנתי כבר אז.” Output: False

    Text: “בשלב מסוים אני מבינה מ, מאותם ההודעות, שבאמת מחבלים נכנסים לבתים ויורים. ו, אני לא יודעת, אני לוקחת כוס מים, אני מבינה, אני הולכת לשירותים, אני לא מורידה את המים, השירותים שלי מאוד צמודים, אני לוקחת כוס מים, וזהו, ואני לא אכלתי שום דבר כל היום. ו, וכל הזמן הודעות, ואני כל הזמן צריכה, וטל, ניסיון לטלפונים, אין טלפונים. מזלי, שאצלי בבית היה חשמל, אז התקשורת, יכולתי ל, להמשיך ולהטעין את הטלפון. והשעות עוברות, והמצב רק הולך ומחמיר. אה, בשלב מסוים, אני מתחילה להפסיק להיות רגועה, זאת אומרת, לא הייתי רגועה בכלל, אבל אני מרגישה לחץ, אה, לחץ גדול יותר, ואני לא מסוגלת, אה, אמרתי, תיקחי, תעשי משהו. אני, אני מסתכלת בחדשות, אה, באייפד, בממ"ד אין לי טלוויזיה, ואני רואה דברים די קשים, כבר, זה הרי, כל הזמן התחילו כבר לפרסם את כל הדברים, ואני, בכל אופן, אהה, אני משתדלת להיות רגועה, אנ, ואז, בערך ב, ב-15:00 אחרי הצהריים, אני שומעת במרפסת האחורית מדברים, לא עברית. והדלת שלי עם הח, עם החרך פתוח וזה קרוב” Output: True

    Text: “והעין פה היא לא פקטור בכלל. אממ, שומר את הרסיס מזכרת. אהה, וממשיך, אה, ל, להתאשפז ללילה ובמטרה שיום למחרת אני מתעורר, אני נכנס ל, לאיש, לניתוח ומוציא את הרסיס מהקרסול. ושמה הרופא מגיע אליי בבוקר, פרופסור, מעדכן אותי שהחליטו לשחרר אותי בלי להוציא את הרסיסים מהרגל ומהבטן. אממ, אמרו לי תחלים עם זה, במידה וזה לא ישתפר, עוד חודשיים הניתוח הוא אותו ניתוח, תגיע, נטפל בך, נשחרר אותך הביתה. אנחנו עושים טלפונים, כי אנחנו מרגישים שיש איזשהו לחץ על מיטות פנויות, על רגע להכין את עצמם למשהו הרבה יותר גדול. וכל מי שאנחנו מדברים איתו אומר כן, יש כזה אנשים שסוחבים איתם קליעים ממלחמות עברו, וזה משהו שקורה ובאמת ה, הניתוח גובר על התועלת ואנחנו מחליטים להאמין להם ולהשתחרר הביתה. אני יומיים בבית, כאילו, אממ, לא מצליח לדרוך על הרגל, לא מתפקד כמעט. אממ, אני ממשיך עוד סדר טיפולים כזה ברמז, אני עושה בדיקת שמיעה, יש לי קרע בעור התוף, אני עושה צילום פה ולסת, כי עוד הפעם, נפגע לי פה איזשהו עצב, שאני מרגיש שהשיניים פה הם באיזשהו, אה, תחושת צמרמורת מוזרה. אהה, בעצם ממשיך עוד איזשהו סשן טיפולים כזה, לוודא מה המצב, עושה עוד פעם צילום לראש, לראות שאין עוד רסיסים שנשארו פה בפנים. ו, יום מנוחה” Output: False

    Text: “בערך ב-10:00 אני כבר לא יכולתי יותר, אין שירותים בממ"ד. בנים הם בנויים בצורה אחרת, הבן שלי יכול היה להשתמש בבקבוק, אני לא, ולא התכוונתי לעשות את זה שם עם הבן שלי. אז, אה, יצאתי מהממ"ד, סיכנתי את עצמנו, אבל כבר כאב לי, כבר לא יכולתי. וכשפתחתי את הדלת של הממ"ד, ראיתי שהתריסים שבורים, זאת אומרת שכשאנחנו שמענו שהם אומרים בוא הנה, מישהו היה בתריסים וניסה לשבור ו-- ולחדור, אבל אז מישהו קרא לו, אין לדעת למה. באותו זמן, לא ידעתי את זה עד למחרת, בערך באותו זמן, בבית של החתן שלי, החתן שלי הוא אחד מכיתת כוננות, אבל מפני שהוא היה עם הנכדות לבד, כי הבת שלי בדירה אחרת, בבית אחר, לא יכול היה לצאת להיות עם הכיתת כוננות. ו-- אז הוא היה עם שלושת הבנות בנות, אה, שנתיים, שש, ושמונה בממ"ד. והוא שמע אותם נכנסים לבית, והוא אמר להם להתכסות מתחת לשמיכה, לא, לא, לא לבוא אחריו, שהם ישמעו רעש חזק, אבל הוא תכף יחזור. הן בדרך כלל לא מקשיבות לו, הם הקשיבו. והיו כל כך מבוהלות שהם הקשיבו, הם הבינו את גודל ה-- האירוע, גודל הסכנה. הוא יצא החוצה מהממ"ד וירה במחבל ממש לפני הדלת. אני הייתי שם אחר כך שביקרתי בנירים לפני כמה שבועות, וראיתי שלולית” Output: True

    Text: “שהם רוצים לעשות. אהה אני רואה מישהי מתכתבת כל הזמן עם זה כאילו בטח אחד מהקרובים שלה מנסה בטח לנתק את עצמה מהסיטואציה אהה ואני והבן זוג שלי טלפונים שלנו לא ברור איפה הם, הטלפון שלי נקבר שם בטח איפשהו החזקתי אותו ביד אבל כמובן שזה לא היה כבר משנה, אז עזבתי אותו. אני נזכרתי שלהיות עם תכשיטים בסיטואציה הזו זה לא טוב, זוכרת שלימדו אותי איפשהו שזה עושה כוויות וכאילו זה מתכות אז כדאי להוריד אני בן-אדם בדרך כלל המון המון תכשיטים עליי אני כאילו רוב הגוף שלי זה תכשיטים אהה אז ישר הורדתי, הייתי עם ארבע טבעות, שתי טבעות פה שתי טבעות פה הורדתי אותם, מלא צמידים על היד היו לי גם הורדתי אותם ושני עגילים שגם אחד מהם כבר הספיק לעשות לי כוויה וגם כמובן בידיים היו לי ואת הצמיד הזה שקיבלתי מאימא שלי שהתגייסתי לא הורדתי, פשוט שכחתי שהוא קיים, כי אני אף פעם לא מורידה אותו אז לא הורדתי אותו. אההמ ובאמת כל הזמן אנחנו מנסים לעצור לחבר שלי את הדם בכל מיני צורות אני מבינה שאולי כאילו הוא צריך לעשות לו חוסם עורקים, מנסה לקרוע ממני את החולצה שלי הייתי עם חולצה שקשורה כזה מין פיסת בד כזו קרעתי את זה ממני, ניסיתי לקשור” Output: False

    Text: “פתחתי, הוצאתי את כל התחבושות האישיות שיש, את כל, כמה שהייתי צריכה, וביחד עם בעלי ניסינו בעצם, אממ, לעשות לו איזושהי חבישה על הפת-- על הפתחים בגב, אממ, הוא בן אדם גדול, גבוה וכזה בריא, אה, לא שמן, אבל מאוד מאוד כזה מסיבי והיה מאוד קשה ככה להרים אותו וככה ממש, אה, ניסינו, הוא גם היה מאוד מאוד כאוב, והיה לו קשה לנשום. איכשהו הצלחנו ככה לסגור את החבישות האלה, לעשות לו איזושהי חבישה שמה, אה, על שלושת ה-- הפתחים שהיו בגב, אממ, ואז, אממ, הוא שוכב ככה על הצד, הוא כל הזמן ביקש עוד, עוד, אה, כרית, כי היה לו מאוד קשה לנ-- לנשום, הבאנו את כל הכריות מהספה, דחפנו לו ככה מתחת לראש. אני זוכרת שהוא היה מאוד מאוד צמא, הוא כל הזמן ביקש לשתות, נתנו לו קצת לשתות, למרות שבראש עובר לי שאני יודעת שהוא צריך להיכנס לניתוח ואסור שהוא ישתה, אבל זה היה פשוט, אה, לא יכולתי לסרב לו, זה גם היה אחרי כמה שעות של לחימה כבר שהם נלחמו, והיה ברור לי שזה גם עניין של סטרס וגם עניין שהם נורא, אה, צמאים כבר, שניהם ככה היו מאוד צמאים, אממ, בשלב הזה אמרתי לבעלי אני זוכרת: "אין לי מה לעשות יותר, אנחנו חייבים לפנות אותו", עכשיו ה-- הסביבה שלנו מלאה יריות, כל הזמן, כל הזמן שומעים ירי של, אה, נשק קל, אה, ממש מסביב לבית, אממ, באותו שלב פתאום נכנס הביתה, אממ, דפק ופתחנו לו כי כל הזמן אתה נועל, כי צריך לנעול את הבתים.” Output: True

    Text: “כיתת כוננות, פעם בשלושה חודשים יש כיתת כוננות, והיא נבחרה להיות בשבת הזאת. מיום חמישי היא הייתה שם. כן. בטח, לגמרי. אני רציתי להוציא אותה, לא אי-- לא נתנו אישור שהיא תצא רק לארוחות. וזה פה, זה שתי דקות. לא נתנו אישור. היא רצתה להוציא גימלים, ואמרתי לה שאנחנו לא, לא מוציאים גימלים, ואבא שלה הסביר לה מאוד יפה שהיא לא הייתה רוצה שיוציאו גימלים כשהיא לא צריכה להיות שם. לא לדפוק את המערכת. " זה החברים שלך שאת הולכת לשרת איתם, בכל זאת". והיא הקשיבה לאבא שלה, היא לא הוציאה גימלים. היא הלכה. אבל כל אחד מה שכתוב לו. זה קשה, יש לה אחות, אה, הגדולה, כרגע היא ב-י"א, היא, אתמול היה לה מיני מתכונת ראשונה, היה לה ממש קשה, אבל היא עשתה אותה בצורה טובה. מאוד קשה, הם גם רק חזרו לשגרה, לל-- ללימודים. לאופיר יש ארבע אחיות שמאוד מאוד אוהבות אותה. היא הייתה אחות גדולה, היא הייתה כמו אמא בבית. היייתה מאוד, אה, כן, מאוד מאוד אחראית.” Output: False"""

    Traceback (most recent call last): File "/snap/pycharm-professional/496/plugins/python-ce/helpers/pydev/_pydevd_bundle/pydevd_comm.py", line 304, in _on_run r = r.decode('utf-8') UnicodeDecodeError: 'utf-8' codec can't decode byte 0xd7 in position 1023: unexpected end of data Traceback (most recent call last): File "/XXXprompt_llm.py", line 16, in direct_mentions_main(args.fname, File "/home/esther/PycharmProjects/edut710/holocaust_mentions/prompting/prompt_gpt.py", line 146, in direct_mentions_main general_prompt_pipeline(fname, model_k=model_k, prompt_k=prompt_k, system_prompt=system_prompt,input_col=input_col, out_col=out_col) File "/home/esther/PycharmProjects/edut710/holocaust_mentions/prompting/prompt_gpt.py", line 199, in general_prompt_pipeline response = send_prompt(row[input_col], File "/home/esther/PycharmProjects/edut710/holocaust_mentions/prompting/prompt_gpt.py", line 103, in send_prompt return client.chat.completions.create( File "/usr/lib/python3.10/functools.py", line 981, in get val = self.func(instance) File "/XXX.10/site-packages/openai/_client.py", line 165, in chat from .resources.chat import Chat KeyboardInterrupt

  2. Assistant

    The problem here is that the instructions conflict with some of the examples, and this could cause confusion for a model or a human annotator. Here's a breakdown of the issues:

    1. Instruction vs. Examples Contradiction Instructions:

    "Descriptions of events, damage, or actions that occur outside the home, or general commentary on the situation in the area, should be classified as negative (False), even if they are mentioned in the context of the household’s experience."

    But: Example (labeled True):

    “והתקשרתי אליו ואמרתי לו ״צחי, יש לנו מחבלים בבית, יש לנו מחבלים בקיבוץ...״ [...] אמרתי ״אני לא יכולה לדבר, יש לנו מחבלים פה בקיבוץ. אם אתם יכולים להשיג לנו עזרה, אנחנו נשמח.״ וניתקתי.”

    This is largely external-focused, not describing coping within the household—yet it was marked as True, suggesting an inconsistency.

    1. Ambiguity about Threshold of “Domestic” Some examples that briefly mention indoor actions like:

    making phone calls

    watching news

    hearing outdoor sounds

    are labeled True, even when the household coping element is minimal. This creates ambiguity: Is merely being indoors and talking about danger enough to qualify as “Domestic Resilience”? If not, clearer thresholds need to be defined.

    1. False Positives from Emotional Expression Several examples are labeled True due to emotional states (stress, fear, attempts to stay calm), but they may lack concrete coping actions, which the definition seems to require.

    Example: “אני משתדלת להיות רגועה... ואני רואה דברים די קשים... אני שומעת במרפסת האחורית מדברים לא עברית” → marked as True

    This suggests the labeler is including emotional regulation as sufficient, even without mutual support or problem-solving.

    1. The Final Segment is Incomplete The last segment ends mid-sentence:

    “פתאום נכנס הביתה, אממ, דפק ופתחנו לו כי כל...”

    This could lead to misclassification due to missing context. In labeling exercises, incomplete input should be flagged or excluded.

    Suggested Fixes

    Clarify threshold: Specify whether emotional coping alone (e.g., staying calm) counts as "resilience," or whether some action or mutual support is required.

    Standardize examples: Ensure examples are consistent with the guidelines.

    Handle mixed-context segments: Offer explicit guidance on how to label segments with both internal and external references.

    Flag incomplete inputs: Instruct to return “Invalid” or skip classification if the text cuts off critically.

    Would you like me to rewrite the instructions to fix these issues?